צחוק הגורל
גָּדַלְתִּי בְּבַיִת שֶׁלֹּא הָיָה עָשִׁיר, בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה. אָבִי נִפְטַר כְּשֶׁעֲדַיִן הָיִיתִי תִּינוֹק, וְאִמָּא שֶׁלִּי גִּדְּלָה אוֹתִי וְאֶת אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה לְבַד. בְּתוֹר יֶלֶד כְּבָר הָיִיתִי עוֹזֵר לָהּ לְנַהֵל אֶת הַבַּיִת, וְהֵבַנְתִּי דֵּי טוֹב בְּכָל הַמֻּשָּׂגִים הַכַּלְכָּלִיִּים: חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק, כַּרְטִיסֵי הָאַשְׁרַאי וּשְׁאָר דְּבָרִים כְּגוֹן אֵלֶּה. אָמְנָם הִרְגַּשְׁתִּי בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִשְׁפָּחָה בִּמְצוּקָה, אֲבָל לְמַעֲשֶֹה לֹא הָיָה חָסֵר …
