כפר הדייגים צ'וראן בדרום טורקיה היה כפר הדייגים העתיק ביותר בממלכה העות'מאנית. במשך השנים למדו אנשי הכפר את כל סודות הדיג. סיפורים רבים עברו בין משפחות הדייגים שאותם אהבו הזקנים לספר והילדים אהבו לשמוע. בכפר התגוררו לעיתים שלושה דורות בבית אחד גדול ומשותף. "מה שלומך, סבא?" קרא טיראן הצעיר כאשר נכנס בסערה הביתה. אלפרד, שנמנם …
היה זה עוד יום רגיל עבור כריס פראט. הוא יצא מביתו ועשה את דרכו כמדי בוקר למקום עבודתו בבניין הבורסה. התנועה זרמה לצידו בעצלתיים, והמולת הרחוב המתעורר ליום חדש מילאה את אוזניו. הוא היה עסוק במחשבות כיצד לתעדף את המשימות הרבות שממתינות לו על שולחן העבודה, ותוך דקות מספר כבר עמד בהצטלבות הרחובות, כדי לחצות …
פסח כבר נראה כמו זיכרון רחוק, האביב כבר מזמן התחמם והקיץ כבר נמצא בארצנו. הסימן המובהק ביותר לכך שאנו בקיץ הוא כמובן השמש החמה והיוקדת. בילוי בשמש יכול להיות נחמד וטוב, אך צריך לזכור כי לשהות ממושכת בשמש עשוי להיות מחיר קשה ויש להיערך בהתאם על מנת לצמצם את הנזק האפשרי ככל הניתן. עד כמה …
עזרי יצא לטיול של כמה ימים בדרום הארץ, אלא שמרוב בהילות הוא שכח בבית את הטלית והתפילין. הוא ניגש לאבי – בחור צעיר בבית הכנסת המקומי והשאיל ממנו לכמה ימים את הטלית והתפילין, אלא שבמהלך אותם ימים נתפסו כמה מהציציות של הטלית בקצוות של הספסלים ונקרעו הציציות והטלית נפסלה. אבי פנה לעזרי ואמר לו: "ידידי, …
עָמַדְתִּי כְּמוֹ עִוֵּר. לֹא רָאִיתִי כְּלוּם. זֹאת הָיְתָה תְּחוּשָׁה נוֹרָאָה, שֶׁאֵין לִי מִלִּים לְתָאֵר. חֹסֶר אוֹנִים מֻחְלָט. אֲבָל מַה שֶּׁהָיָה הֲכִי נוֹרָא, זֶה הַפַּחַד שֶׁעָטַף אוֹתִי מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. פָּשׁוּט פַּחַד מָוֶת. כִּי כְּשֶׁאַתָּה לֹא רוֹאֶה כְּלוּם, הַכֹּל נֶהְפַּךְ לִהְיוֹת מְאַיֵּם, אֵין לְךָ מֻשָּׂג מָה הוֹלֵךְ לָבוֹא מוּלְךָ, אוֹ בַּמֶּה אַתָּה עוֹד רֶגַע נִתְקָל. …
הרב שלמה קאפיש לחץ על הלחצן שהראה את הספרה שבע במעלית היוקרתית, והיא החלה לעלות במהירות כלפי מעלה. התחושה הייתה קצת מוזרה, מצד אחד המעלית עלתה בשקט ובמהירות בעוד שמצד שני לא הרגישו הנוכחים את מהירות המעלית. חוץ ממנו היה אדם נוסף במעלית, הוא לחץ על הספרה תשע ואפילו לא הביט לעברו. חזותו החיצונית כבר …
היה זה עוד ערב שקט וקריר בעיר גרנדה בספרד, כאשר חואן קרלוס רמונטדה יצא מביתו עטוי בשכמייה שחורה ונעלם בין הסמטאות הצפופות. הוא פסע במהירות, מגפי העור שלו מהדהדים את צעדיו בקצב אחיד. כאשר הגיע לנקודת המפגש, הוא נקש על דלת העץ הכבדה את הנקישה המוסכמת בקצב ההמנון הספרדי: "הצעדה המלכותית" והמתין לתגובה. בריח המתכת …
בכל פעם כשיש לך ספק האם לומר משהו או שאולי יש מישהו שייפגע – עדיף לוותר. כשמדובר בחשש לפגיעה ברגשות של מישהו אחר – לא לוקחים סיכונים.
