הַהֶסְבֵּר הֶעָמֹק הַזֶּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת לָנוּ אֶת הַחַיִּים. כִּי בֶּאֱמֶת חוֹלְפִים עָלֵינוּ מְאֹרָעוֹת בְּלִי סוֹף, מֵהֶם טוֹבִים וּמֵהֶם לֹא. אִם נֵדַע לְהִתְמַקֵּד וְלִזְכֹּר בְּעִקָּר אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם – הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ טוֹבִים.
בפרשת השבוע אנו קוראים על נחש הנחושת: "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". במסכת ראש השנה מסבירה המשנה כי הנחש 'לא ממית ולא מחיה', אלא עצם ההתבוננות בו מרמזת על הכוונה, ברגע שמכוון האדם את ליבו לאביו שבשמים הוא ניצל מהכשת הנחש. כלומר לא המעשה עצמו – מה שנראה לנו בעיניים הוא זה שמשפיע – אלא רק האמונה והכוונה הפנימית.
העולם הזה שאנו חיים בו, הוא עולם השקר. אין לנו לסמוך על מראה עינינו אלא להאמין שלכל דבר שאנו רואים יש רובד פנימי ועמוק יותר, והכל מכוון מלמעלה על פי חשבונות שמים.
יום רביעי, ט' בתמוז בניין מתוך ההריסות אחד מאנשי הפלא הגדולים בדורנו היה האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שנולד בשנת תרס"ה (1905) והלך לעולמו בט' בתמוז תשנ"ד (1994). רבי יקותיאל יהודה היה נינו של האדמו"ר המפורסם רבי חיים מצאנז. כבר מגיל צעיר הוכר כגדול בתורה ובעבודת ה', וכיהן כרב, ראש ישיבה ו"רבי" חסידי בעיר קלויזנבורג …
כחלק מההגבלות שהטילה המדינה כתוצאה ממגפת הקורונה, הייתה הגבלת מספר האנשים עד מאה איש בלבד. בחתונה של זוהר ומיכל הזמינו במדויק לא יותר ממאה איש, אלא שבדיוק הגיע האיש ה 101- שהיה איזה דוד רחוק שכולם חששו לפגוע בו. כולם שמו לב שהוא הגיע וידעו שהוא האיש ה 101- אבל לאף אחד לא היה את …
מַגֵּפָה מִסְתּוֹרִית פָּקְדָה אֶת הָאִי הַקָּטָן. הַכְּפָר שֶׁנִּצַּב עָלָיו הָיָה מְיֻשָּׁן, וּצְרִיפֵי הַקַּשׁ שֶׁבּוֹ הֶעֱנִיקוּ לוֹ מַרְאֶה פַּשְׁטָנִי וּבִלְתִּי מִתְיַמֵּר. הַתּוֹשָׁבִים הָיוּ אַנְשֵׁי עָמָל שֶׁעָבְדוּ קָשֶׁה כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם, וְעִם כָּל זאֹת לֹא הִתְלוֹנְנוּ עַל גּוֹרָלָם, וְהָיוּ שְמֵֹחִים וְטוֹבֵי לֵב. אֲוִירָה טוֹבָה שָרְֹרָה בָּאִי, עַד לְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ הֵחֵלּוּ הַסּוּסִים לִצְהלֹ וְלִקְפּץֹ בְּחסֶֹר שֶׁקֶט. הָיָה בָּרוּר …
"שלום וברכה!" נשמע הקול מעבר לקו: "האם אני מדברת עם יובל הראל?" יובל הביט שוב במסך אבל לא הצליח לזהות את המספר שהיה נראה כטלפון מקומי. "כן, מדבר!" השיב יובל שהיה בחדר המדרגות, רגע אחד לפני הכניסה לבית. "אנחנו פונים אליך בקשר לקורות החיים ששלחת עבור תפקיד בעירייה כרכז ילדים ונוער במצוקה", הסבירה הדוברת, ומיד …
השולחנות הריקים בסיום הערב העידו שהאירוע הסתיים. שני האחים ישבו בקצה השולחן בעייפות והביטו ברחבה השוממת. "מדוע לא שמו אגרטלים עם פרחים על השולחנות?" השתומם האח הגדול. "גיסנו המיועד הוא קמצן ידוע – אבל מאשתו אני מקווה שלא יחסוך בהוצאות. החיסרון היחיד הוא שלא נוכל לראות אותה לעיתים קרובות…" אמר האח הצעיר. החודשים חלפו להם …
