ריף ותמיר החליטו לעזוב את עיר הולדתם ולחפש את מזלם במקום אחר, רחוק וחדש. כשהגיעו לעיר החדשה, שמו לב לנקודה שהפליאה אותם מאוד. השעה הייתה שעת צוהריים, והרחובות – דוממים. כל כך שקטים וריקים. "זה נראה כאילו אנשים לא חיים כאן", אמר תמיר. "כאילו אין אנשים שחוזרים עכשיו מהעבודה, אין ילדים שחוזרים מבתי הספר". "באמת …
"אדוני הקיסר", אמר רוברטו כשסקרנות בקולו, "האם נכונה השמועה כי קראת לי לבוא לחדרך?" הקיסר הסתובב לעברו וחיוך עלה על פניו. "כן רוברטו ידידי, טוב שבאת. יש לי משימה חשובה עבורך!" רוברטו היה רגיל להגיע בקביעות לחדרו של הקיסר. בתור הקפטן של ספינת הדגל המלכותית, היה רגיל לקבל משימות חשובות ודחופות מידי הקיסר באופן אישי. …
שלום לכם. השם שלי דביר והסיפור שלי התחיל לפני שש שנים, כאשר הייתי ילד בן אחת־עשרה. יום אחד חרב עליי עולמי בפתאומיות כאשר אבא שלי היה מעורב בתאונת דרכים שממנה לא חזר לעולם. אני לא יכול לתאר לכם את עוצמת הכאב והצער שעטף את כולנו. הרגשתי שהעולם הפך להיות שחור משחור ואיבדתי את הטעם שבשגרה …
כבר מגיל צעיר גידל דותן בביתו כמה קופים מאולפים, אבל פוג'י היה הקוף האהוב עליו ביותר והוא השקיע בו מאות שעות של אילוף, עד שהגיע ליכולות גבוהות. באחד הימים טייל הקוף ליד החצר של דותן והבחין ברכב של שמשון השכן שנשאר פתוח, עם המפתח בתוך הסוויץ'. הקוף נכנס לרכב והניע אותו. הוא לחץ על דוושת …
שָׁלוֹם לָכֶם. שְׁמִי נָעֳמִי וַאֲנִי רוֹצָה לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בְּקֹשִׁי שֶׁהָיָה לִי שֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁנִּתָּן לִלְמֹד מִמֶּנּוּ רַבּוֹת. בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלִּי עָבַדְנוּ בְּמֶשֶׁךְ חָדְשַׁיִם עַל מְסִבַּת בַּת מִצְוָה כְּלָלִית לְכָל הַבָּנוֹת, וַאֲנִי קִבַּלְתִּי אֶת הַתַּפְקִיד הַמֶּרְכָּזִי שֶׁל הַסּוֹלוֹ בָּאֵרוּעַ. חִכִּיתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת לָאֵרוּעַ הַזֶּה עַד לְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁבּוֹ מְסִבַּת בַּת הַמִּצְוָה שֶׁלָּנוּ הִתְחִילָה וְהִתְרַגְּשׁוּת אָחֲזָה בַּקָּהָל – …
בשעת לילה מאוחרת צלצל הטלפון הישן במעבדה לארכאולוגיה של פרופסור סיימון פורד. אחרי כמה צלצולים ארוכים התעורר סיימון בבהלה וענה: "כאן סיימון, קרה משהו?" "פרופסור, אני מתנצל על השעה…" השיב לו אנטוני שהמתין בקוצר רוח מעברו השני של הקו "חשבתי שכדאי ליידע מהר ככל האפשר על מה שמצאנו". אנטוני ניהל את אחד מצוותי החפירה עבור …
הכפר בוקאי היה כפר קטן מאוד, כל כך קטן עד שהוא לא צוין במפות הארציות הגדולות. קטן עד כדי כך שהייתה בו רק כיכר אחת קטנה במרכזו, ובכיכר הזאת עמד עץ ענק בעל ענפים גדולים שהתפרסו על כל הכיכר. התושבים אהבו את הכפר הקטן שלהם, אהבו את הכיכר ואהבו את העץ הענקי שהם כינו: "הבּאבּוּ" …
