נגישות

נניח שאתה רוצה לקנות משהו באיזו חנות. אתה יכול פשוט ללכת אל תחנת האוטובוס, לנסוע לשם ולקנות את המוצר הזה, נכון? אז זהו, שעבור מאות אלפי אנשים בארץ זה כלל לא ברור שיוכלו לעשות זאת: ראשית, לא בטוח שישנה תחבורה ציבורית מונגשת אשר תגיע לשם. שנית, ייתכן והחנות מצריכה עלייה במדרגות, אולי אפילו עלייה קלה על מדרכה מוגבהת שלא אפשרית לאנשים רבים. עבור מאות אלפי אנשים בארץ החנות הזו פשוט לא רלוונטית. בקיצור – בואו נדבר קצת על נגישות.

הנגשת מקומות – במספרים:

18% מתושבי ישראל מוגדרים כבעלי נכות: פיזית, נפשית, חושית או שכלית.

בכל משפחה שישית בממוצע יש אדם עם מוגבלות.

המוגבלות הפיזית הנפוצה ביותר: קשיי הליכה.

על פי סקרים והערכות: למרות החובה החוקית, למעלה מ60% מאתרי הבילוי בארץ אינם מונגשים.

בלמעלה מ50% מהשירותים הציבוריים אין שירותי נכים.

חוק הנגישות:

בשנת 2005 חוקק במדינת ישראל החוק הקובע כי מקומות ציבוריים השייכים לגופים ממשלתיים או לרשויות המקומיות והעיריות וכן המגזר העסקי מחויבים להיות מונגשים לציבור.

מהי בדיוק נגישות? בשפה המסובכת של החוק: 'אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות… שימוש במתקניו והשתתפות בתוכניות ובפעילויות המתקיימות בו, והכול באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי'.

בשפה פשוטה יותר: נגישות היא האפשרות של כל אחד ליהנות מהמקום ומהדברים המוצעים בו במידה שווה ומכובדת.

מדוע לא כל המקומות מונגשים?

לא תמיד אנו חושבים על זה, אך כדי להנגיש מקום יש צורך לתת את הדעת על דברים רבים אשר עלותם לעיתים רבה מאוד: חניית נכים, עלייה למדרכה, רוחב דלת הכניסה והמסדרונות (שיתאימו לכיסא גלגלים), מעליות רחבות, שירותי נכים, שילוט שיאפשר גם ללקויי ראייה וללקויי שמיעה להתמצא במרחב ועוד.

כאשר בונים מבנה חדש – ניתן להנגיש אותו בקלות יחסית, אך הפיכת מבנה קיים שאיננו מונגש למבנה נגיש זו פעולה לא פשוטה כלל. כך שניתן להבין את הימנעותם של בעלי עסקים רבים מהנגשה ויחד עם זאת חשוב לעודד אותם לעשות זאת על מנת להעניק את השוויון הראוי לכל אחד ואחת.

איך כל זה קשור אליי?!

אדם יכול לשאול את עצמו – 'מה לי ולחוק הנגישות? אני הרי בריא!'. וב"ה שהוא בריא! אך יש שתי סיבות מהותיות אשר ראוי כי יביאו את האדם להתעניין בנושא, לפעול למען קידומו או לכל הפחות – להיות מודע אליו, שזה בדיוק מה שאנו עושים כעת.

סיבה ראשונה: 'חביב אדם שנברא בצלם', 'ואהבת לרעך כמוך'. אדם החי לידך אך לוקה במוגבלות כזו או אחרת זכאי ליהנות מהדברים השונים בדיוק כמוך. עלינו כחברה מוטלת החובה לעזור לו לקבל את אותן הזכויות כמו כל אחד אחר.

סיבה שנייה: אינך יודע אם חס וחלילה יום אחד גם אתה תהיה במקום הזה. נשמע מלחיץ? בואו נרחיב קצת על הנקודה הזו.

כמה מהמוגבלויות הן מולדות?

הסיבות המרכזיות למוגבלויות הן: מחלה, זקנה, תאונות וכמובן לידה. אך מתברר כי רק מעטים מבעלי המוגבלויות נולדו כך. 2% בלבד מבעלי המוגבלויות בארץ נולדו עם המוגבלות. במילים אחרות: כל אחד צריך לדאוג לזכויות הנכים, בין השאר מתוך המחשבה (המפחידה, כמובן) כי ייתכן וביום מן הימים הוא עצמו יהיה באותו המצב בדיוק, מנסה להסתדר למרות מוגבלותו ומבקש שוויון זכויות מהחברה.

נוסיף לכך את הנתון לפיו אחרי גיל 60 כבר מגיעים ל-40% בעלי מוגבלויות והנה הבנו את כוונת המשפט 'זה יכול לקרות לכל אחד'.

אז מה בכוחי לעשות?

בראש ובראשונה – להכיר את העניין ולפתח רגישות לזולת. שנית, להיות ערני יותר לבעלי מוגבלויות בסביבתי הקרובה ולראות כיצד בכוחי לסייע להם. שלישית, לזכור שאגיע בעזרת ה' ל'עולם המבוגרים' בעוד כמה שנים, כך שעלי להיות מאלה שדוחפים לכך שכמה שיותר מקומות יונגשו עבור כלל האוכלוסייה.