אלפים מבני העיר נהרו לכיכר המרכזית, כדי לחזות באטרקציה החדשה שהוצבה על ידי העיריה. הפלא שמשך אליו את כולם, היה בסך הכול מבנה מקירות בטון שהוצב במרכז הכיכר, קירותיו החיצוניים נצבעו בצבעים עזים, עד שכל מי שעבר באזור לא היה יכול להתעלם מקיומו. ברחבי העיר נתלו מודעות הקוראות בשמו של ראש העיר שמי שיצליח להיכנס לתוך החדר המשוריין יזכה במעטפה המכילה חמישים אלף דולר המונחת בפנים. זה היה בהחלט מפתה וטובי המוחות והכוחות שהתגוררו בעיר הגיעו בזה אחר זה כדי לנסות ולפרוץ את 'חדר המטמון'. בתחילה הגיעו אנשי בעלי יכולות גופניות גבוהות שהגיעו מצוידים בציוד פריצה כבד וניסו לפרוץ פנימה, קולות הקידוח והניסור הרעידו את כל האזור, אבל היה נדמה שמי שבנה את המבנה חשב לפניהם על האפשרות הזו וקירות המבנה היצוקים בבטון משוריין מכוסה בפלדה עבה לא ממש התרגשו מהכוח הרב שהופעל עליהם, אפילו חריץ צר לא נפער בקירות העבים.
לאחר שהתייאשו מניסיונות הפריצה, תפסו את מקומם טובי המוחות בעיר הם בעיקר התמקדו בדלת העבה והמשוריינת שהוצבה בפתחו של 'חדר המטמון', מספר מנגנוני נעילה מתוחכמים הורכבו על הדלת אבל הם לא התייאשו וניסו לצרף קודים שונים כדי למצוא את הקוד שיפתח את הדלת העבה, תוכנות מחשב שונות ניסו לעלות על הקוד המתוחכם ולנסות לשכפל מפתח למנעול הדלת אך ללא הצלחה, שום מנעול לא נכנע תחת ידיהם של המומחים השונים והדלת נותרה נעולה. ככל שחלף הזמן גם המוחות המבריקים ביותר עזבו את המקום ותושבי העיר החלו לטעון שאין סיכוי לפרוץ את 'חדר המטמון' וראש העיר החליט להתל בהם ולהשאיר בקופת העיר את חמישים אלף הדולרים, היו שטענו שהכסף בכלל לא נמצא שם מכיוון שאין שום סיכוי להגיע אליו.
'חדר המטמון' המשיך לעמוד בכיכר העיר, מספר ימים נוספים הגיע מעיר רחוקה צוות של שלושה צעירים בגילאי השלושים האחד היה מהנדס בכיר שהתנשא לגובה של שני מטר, השני נשא תואר קצין שתחת ידו עברו מספר לא קטן של פריצות לבונקרים משוריינים במסגרת שירותו הצבאי והשלישי היה בעל עבר מזהיר לא פחות אך מעברו השני של המתרס, שלזכותו נרשמו לפי השמועות מספר פריצות מתוחכמות לכספות בנקים וחנויות תכשיטים, שהחליט להשתמש בכישרונותיו המיוחדים כדי לזכות בסכום הכסף ביחד עם חבריו.
הם בחנו את המבנה מכל צדדיו והקישו בעזרת מכשירים שונים על קירותיו של המבנה כדי לגלות את נקודת התורפה דרכה יוכלו לפרוץ פנימה אבל לא נמצאה אחת שכזאת, השודד לשעבר אפילו הציע לחפור מנהרה בסמוך למבנה ודרכה לנסות לחדור אל 'חדר המטמון'. אבל לאחר מספר שעות עבודה מאומצות התברר כי המאמץ היה לשווא, גם ריצפת המבנה הייתה מאובטחת ויצוקה בבטון יצוק ומשוריין, ובלתי ניתנת לפריצה, הם שהו שם עוד יומיים שלמים וניסו עוד מספר ניסיונות מתוחכמים לפריצה אל החדר, אבל לבסוף גם הם הרימו ידיים בייאוש.
חדר המטמון נותר סגור ונעול. וכעת אף אחד גם לא ניסה לפרוץ אותו, אלא שבאחד הימים עבר במקום אחד מבני העיר שהשכל לא היה הצד החזק שלו. היה נדמה שבזמן בו חולקה מנת המשכל לבני אנוש הוא היה מבין האחרונים בתור, כך שאיש לא חשב אפילו שהוא ינסה את מזלו בכניסה לחדר המטמון.
כשהגיע האיש למקום, הוא התעניין לפשר המבנה הססגוני שהוצב במרכזה של הכיכר וניסה לברר מה פשרו, העוברים ושבים שהכירו אותו לא ששו לבזבז את זמנם בלהסביר לו מה עומד מאחורי 'חדר המטמון', אבל לבסוף נמצא מי שהואיל בטובו להתייחס אליו ולהסביר לו מהו האתגר, הוא חשב לרגע והיה נדמה שהוא מתכנן תכנית פעולה, האנשים שסביבו התאפקו שלא לפרוץ בצחוק והתאמצו להסתיר את חיוכם. אבל הוא אפילו לא שם לב לסובבים אותו, הוא ניגש בצעדים בטוחים אל הדלת המשוריינת. ברגע שהוא עשה זאת, הנוכחים מסביב לא הצליחו כבר לעצור את פרצי הצחוק וכולם גיחכו בקול על האיש חסר הבינה שמנסה את מזלו במקום שטובי מוחות והכוחות בעיר לא הצליחו.
הוא ניגש אל הדלת ונקש עליה כאילו מדובר בבית שלו, עכשיו כבר זו הייתה ההצגה הטובה ביותר בעיר והקהל מסביב פשוט לא יכל להפסיק לצחוק, אבל הוא המשיך בשלו, הוא נקש על הדלת שוב, עד שלפתע קרה הבלתי יאומן, קול שקשוק מפתחות נשמע מתוך 'חדר המטמון'. הקהל הרב השתתק וקולות הצחוק נדמו. הדלת נפתחה לרווחה ובפתח עמד פקיד לבוש בהידור שכאילו המתין למישהו שיחשוב בצורה פשוטה וקלה, בלי מאמץ או תחכום מיוחד והזמין אותו להיכנס פנימה לקול תשואות ההמון.
האיש שלא ממש הבין על מה המהומה נכנס אל החדר וקיבל לידיו את המעטפה העמוסה במזומנים ויצא החוצה אל המון החכמים והגאונים שעמדו בחוץ והביטו בעיניים כלות, כשבידיו המעטפה שהוכיחה שלפעמים יש צורך דווקא באותו אחד שחושב בצורה פשוטה במקום שבו כולם מנסים את כוחם או חוכמתם או את שניהם ביחד…
ארבעת המינים מסמלים ארבעה סוגי אנשים האתרוג הוא רמז לבעלי התורה והמעשים, הלולב הוא סמל בעל התורה לבד וההדס את בעלי המעשים, אבל גם לערבה שלכאורה אין בה לא טעם ולא ריח שמור מקום של כבוד, ולפעמים דווקא זה שאין לו מה להציע מצליח במקום שבו נכשלו חבריו…
