שאלה: שלום הרב. נכון אנשים אומרים ש"הכול לטובה"? אז אני לא מבין איך אפשר להגיד את זה. אם יש לי חבר שבאה לו צרה. נגיד, פיטרו אותו מהעבודה או שחטף מחלה קשה. או שאדם שהוא אוהב נפטר פתאום. איך אני יכול להגיד לו למצוא את הטוב שבזה?! הוא חטף בומבה לפנים ומרגיש מסכן ועצוב. זו התעלמות מהכאב שלו לבוא ולהגיד "עזוב שטויות. הכול משמים והכול לטובה".
יאיר
תשובה: שלום יאיר.
אתה צודק לגמרי. לומר לאדם שקרתה לו צרה והוא סובל ומתייסר, ש'לא יעשה עניין' ו'הכול לטובה', זהו חוסר רגישות, שלא לומר אכזריות. חז"ל אמרו: "אל תרצה את האדם בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו" (אבות ד,יח). במצב כזה צריך קודם כל לחבק אותו ולהיות איתו בכאב שלו, כמו שנאמר "עימו אנוכי בצרה" (תהילים צו,טו). לצד זה צריך לשים לב האם הוא זקוק לעזרה כלשהי או לסיוע כלכלי כדי לעבור את התקופה הקשה.
רק בשלב השני אפשר לבדוק האם הלב שלו פתוח גם לשמוע דברי חיזוק ואמונה שיסייעו לו להסתכל אחרת על מה שקרה לו.
כשהאיצטרובל עולה באש
שמע דבר מעניין. עץ האורן נפוץ מאוד בישראל וצומחים עליו אצטרובלים משני סוגים. יש את הגדולים והפתוחים שנראים יפים ומרשימים. ויש את הסגורים שנראים מסכנים ומכווצים.
למה הם נועדו? ובכן, לעיתים מתרחשות ביער שריפות והאש משתוללת ומכלה שטחים עצומים. האצטרובלים הגדולים נשרפים מיד בלהבות ולא נותר מהם דבר. האצטרובלים הסגורים, לעומת זאת, נופלים אל הארץ והחום גורם להם להיפתח ולשחרר לתוך האדמה את הזרעים שלהם. המומחים אומרים שזו הסיבה שבשנה שאחרי שריפה יש כמות עצומה של פריחה מחודשת של עצי אורן ביער.
אני מספר לך את זה, יאיר, כי טמון כאן עיקרון חשוב. בחיים של כולנו יש הרבה רגעים יפים ומאירים, ממש כמו האצטרובלים הגדולים והפתוחים. אבל לצידם יש גם רגעים מכווצים ומעוכים, בהם אנו מרגישים כאב וקושי. היינו שמחים לוותר עליהם לו יכולנו, אבל דווקא הכאב הזה מצמיח לפעמים עצים חדשים וגבוהים הרבה יותר.
המקפצה להצלחה
קח לדוגמא את יוסף. נער בן 17 שעומד בניסיון קשה במצרים. אחרי שאחיו שנאו אותו עד שמכרו אותו לעבד, פתאום מופיעה אישה שמתייחסת אליו יפה. יוסף היה יכול למצוא הרבה תירוצים למה להתפתות וללכת איתה. אבל לא, הוא מתגבר ועומד בניסיון. אין ספק שמגיע לו על כך שכר גדול, אלא שכעבור יום אחד הוא מוצא את עצמו בתוך הכלא המצרי, אחרי שאותה אישה רוקמת נגדו עלילת שקר. יוסף לא כועס: 'זה לא פייר! למה זה מגיע לי?! איפה הצדק?!', אלא מאמין שהקב"ה סולל את דרכו, וגם אם מפותלת, היא מובילה אל היעד.
בסופו של דבר התברר שדווקא הירידה לבור הכלא היתה המקפצה של יוסף אל ארמון המלך, ואל התפקיד החשוב של הצלת המזרח התיכון מרעב ולמפגש המחודש עם המשפחה שלו.
האם תמיד בחיים נגלה מה היו הסיבות לדברים הרעים שקרו לנו? לא. לעיתים מתגלה לנו אחרי שנים איזה טוב צמח מהרע, ולפעמים לא נדע זאת עד אחרי מאה ועשרים, כשנגיע לשמים ונבין איך כל מה שעושה ה' היה הנכון והמדויק ביותר לטובתנו.
ובינתיים לא נותר לנו אלא להתאזר בסבלנות ולהתחזק באמונה שיום אחד עוד נגלה את התשובות לכל השאלות.
