במשך שנים רבות הקניות בסופרמרקטים הסתיימו בהגעה לקופה והעמסת המוצרים לתוך שקיות ניילון דקיקות המכונות 'שקיות גופיה'. לפני שנים אחדות נעשה צעד משמעותי שנועד לצמצם את השימוש בשקיות אלה. מדוע? והאם זה הצליח? בואו נרד לפרטים הקטנים…
כמה נתונים כלליים:
8 מיליארד טון – על פי כמה מומחים לדבר זוהי כמות השקיות שיוצרו מאז ראשיתן של שקיות הניילון לפני כשבעים שנה.
267 – מספר המינים (!) של בעלי חיים אשר נפגעו כתוצאה משקיות אשר הגיעו למים. יש עוד חיות רבות גם ביבשה.
100,000 – בממוצע זהו מספר החיות המוצאות את מותן מדי שנה כתוצאה מאכילת שקיות אשר הגיעו לטבע.
13 מיליארד דולר – על פי דו"ח של האו"ם זהו סכום הנזק הנגרם מדי שנה כתוצאה מפגיעה של זיהום השקיות.
80 – כמות השקיות שמצאו בבטנו של לוויתן אשר הגיע לחופי תאילנד לפני כשנה וחצי כשהוא גוסס. הוא לא שרד.
נזקי השקיות:
מעבר לפגיעה בבעלי החיים יש גם זיהום סביבתי. שקיות 'גופיה' מיוצרות בין השאר מנפט כך שהמשך ייצורן מבזבז ומכלה משאב טבע המוגבל בכמותו.
בתהליך הייצור של השקיות נפלטים גזים רעילים ויוצאים מהמפעל שפכים רעילים.
לשקית פלסטיק לוקח מאות שנים להתפרק באדמה.
שקיות נוטות להתפורר כתוצאה מדברים כמו חום השמש וכך נוצרים חלקיקים קטנטנים ומזהמים שנקראים מיקרו פלסטיק. חלקיקים אלה פוגעים בבעלי חיים ואף מגיעים לעיתים אל האוכל אותו אנו צורכים.
חוק השקיות:
בשנת 2017 החל לפעול במדינת ישראל 'חוק השקיות', או בשמו המקורי 'החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות', האוסר על חלוקה של שקיות 'גופיה' ברשתות השיווק הגדולות ויש לגבות מהצרכן בעד כל שקית תשלום של 10 אגורות.
הכסף שמשלם הציבור עבור השקיות הולך לחשבון של 'הקרן לשמירת הניקיון' ומיועד לעזור לאיכות הסביבה. ולא – הקרן לא מקבלת את הכסף הזה במטבעות של עשר אגורות…
הצלחת החוק:
שנה לאחר כניסת החוק לתוקפו כבר ניתן היה לראות ירידה משמעותית ביותר בנתוני לקיחת השקיות.
במקום 2.7 מיליארד שקיות בשנה ממוצעת, נלקחו בשנת 2017 רק 1.4 מיליארד שקיות. ירידה של כמעט 50%!
המשמעות היא כי 130,000,000 שקלים חדשים הוקדשו למען העלאת המודעות לשמירה על איכות הסביבה. ולא, 'הקרן לשמירת הניקיון' לא מקבלת את הסכום הזה במטבעות של 10 אגורות…
במסגרת תכנית לניקוי חופי הים בישראל הוגדרה שנת 2017 כאחת השנים הנקיות ביותר. אם כי באותה שנה גם שולש תקציב המדינה למטרה זו אז לא בטוח מה הסיבה המרכזית.
ביקורת על החוק:
חלק גדול מהכספים שנאספו לא הגיעו ליעדם – חיזוק ניקיון הסביבה.
אם המדינה מעוניינת בהפחתת השימוש בשקיות ניילון, מדוע היא לוקחת תשלום מהציבור במקום לחייב את הסופרמרקטים למצוא חלופה לשקיות?
ייצורן של שקיות בד גורם לזיהום רב ויש להשתמש בשקית בד פעמים רבות על מנת להצדיק את המעבר מניילון לבד.
עיקר הנזק נובע משקיות המגיעות אל הטבע ומספרן של אלה לא בהכרח יקטן.
אז מה המסקנה?:
ללא ספק חוק השקיות מצמצם את כמות השקיות הנלקחות מרשתות השיווק וממילא יכול להקטין את הפגיעה באיכות הסביבה. ומדוע השתמשתי במילה 'יכול'? כי איכות הסביבה איננה תלויה בחוק כזה או אחר, החוק רק מדרבן את הציבור ללכת בכיוון מסוים.
מה שבסופו של דבר באמת יביא את השינוי בשמירה על העולם יהיה האופן שבו ננהג אנחנו, בני האדם. אם ניקח אחריות על כל שקית בה אנו משתמשים ונמנע ממנה להתעופף לה סתם ככה בחוץ, אם נרים שקית אשר זרוקה על הרצפה או ברחוב ונשים אותה בפח (ומיד לאחר מכן נחטא את הידיים, כמובן) – כנראה שהדבר יועיל הרבה יותר לאיכות הסביבה ולשמירה על העולם המופלא שה' העניק לנו יחד עם הציווי לשמור עליו ועל היצורים החיים בו.
אז שכל אחד ישנן לעצמו את דברי רבי אלעזר בן דורדיא ויאמר: אין הדבר תלוי אלא בי.
