גזל 'בקטנה' – מותר?

שאלה: שלום הרב. חזרתי עכשיו מקניות לשבת עם אבא שלי, והייתי בהלם ממה שראיתי. נכנסנו לחנות אוכל מוכן כדי לקחת עוד מנה עיקרית ותוספות לסעודת שבת. לפנינו בתור היה אדם חושב כיפה והוביל עגלה בתוכה ישבה בתו מחזיקה על הברכיים קופסא גדולה של שניצלים. התור היה ארוך, אבל לילדה זה לא היה אכפת. לכל אורך הדרך היא עסקה בלנשנש מתוך הקופסא, כשאבא שלה עוזר לה מידי פעם. כשהגיעו לקופה והקופסא הונחה על המשקל היה בה אולי שליש ממה שהיה בהתחלה. הם זללו את רוב הקופסא בלי לשלם! תבין, הרב, כל קילו שניצלים עולה 80 ₪. מה שהם אכלו היה שווה עשרות שקלים והם לא שילמו אגורה…

מותר לעשות דבר כזה?
ערן.
תשובה: שלום ערן.
ברור שהתשובה שלילית. הגמרא אומרת ש"דין פרוטה כדין מאה" (סנהדרין ח', א'). גם שקל שאינו שלך – אל תיגע בו. אומנם מקובל שאדם שמתלבט אם לקנות מנה מסוימת, עושה טעימה קטנה ומחליט. אבל מי שכבר בחר מה לקנות – צריך לשלם על כל מה שהוא לוקח ואין לו היתר לסתם זלילה. הבעיה היא שבני אדם הם אלופים בלספר לעצמם תירוצים: "גם ככה אני קונה פה כל שבוע בשלוש מאות שקל. מה זה בשבילם כמה שניצלונים על הדרך?". או "הם בעצמם גנבים שלוקחים 80 ₪ לקילו. תהיה בטוח שגם אם הקופסא תשקול קצת פחות הם עדיין ירוויחו עלי…". כמובן, כל התירוצים הללו אינם מצדיקים את הזלילה. חז"ל אומרים שאנשי דור המבול שנחתם דינם על הגזל לא בהכרח שדדו מיליונים. המדרש מתאר איך אדם העמיד בשום דוכן עם תורמוסים (צמח שאוכלים את הגרעינים שלו) וכל אחד בא ולקח מעט פחות משווה פרוטה, עד שבסופו של דבר הדוכן התרוקן בלי שאף אחד שילם. על כך אומרת התורה "מלאה הארץ חמס". הקב"ה נותן לאדם רכוש ופרנסה ואין רשות לאף אחד לקחת אפילו מעט משל האחר.

שיחה מעבר לים
שמע סיפור מדהים: מאיר גולדווסר היה בחור צעיר שגר בניו-יורק, לא רחוק מהגאון ר' משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים בארה"ב. הבחור נהג להתקשר לעיתים אל הרב לשאלות. בגיל 19 מאיר טס לארץ ישראל ללמוד בישיבת טלז סטון. בוקר אחד התעוררה אצלו קושיא בגמרא והוא החליט להרים טלפון לרב פיינשטיין ולשאול אותו. כעבור כמה צלצולים נשמע קולו של הרב מעבר לקו, אך מאיר קלט מצליל קולו שהוא העיר אותו. ישראל הרי מקדימה את ארה"ב בשבע שעות, וכשכאן תשע בבוקר, בניו-יורק שתיים בלילה. מאיר חש מובך מאוד ורצה לנתק מיד אבל הרב אמר לו: "חכה רגע, אני כבר חוזר ותוכל לשאול".

מאיר המתין על הקו כמה רגעים וחשב לעצמו שכנראה הרב הלך ליטול ידיים ואולי לברך ברכת התורה. כשחזר הרב השיב לו בסבלנות ולסיום ביקש ממאיר את הכתובת שלו. מאיר לא הבין למה אבל אחרי שלושה שבועות התברר העניין. לישיבה הגיע מכתב עבורו מאת הגאון הרב פיינשטיין. מאיר פתח את המכתב בהתרגשות וגילה בתוכו צ'ק.

התברר שהרב חישב את הדקות שמאיר המתין לו על הקו והכפיל במחיר של שיחת טלפון בינלאומית באותם הימים ודאג להחזיר למאיר את הסכום ששילם, כביכול, "בגללו". אתה מבין? הבחור העיר את הרב בשתיים בלילה, הטריד אותו בשאלה לא חשובה, והרב עוד טרח לפצות אותו על עלות השיחה. כמובן שכל זה הוא לפנים משורת הדין, אבל יכול ללמד אותנו בקל וחומר כמה צריך להיזהר ברכושו של אדם אחר גם כשמדובר בשווי מועט.

אין לקחת חפץ של אדם 'בהשאלה' בלי רשותו. אסור לתפוס לו את החניה אפילו שזה "רק לכמה דקות". אין לעשות עיסוקים פרטיים על חשבון שעות העבודה. נכון שכסף אינו הדבר החשוב בחיים, אך אנחנו יודעים להעריך גם דברים קטנים, אפילו אם הם שווים רק פרוטה אחת.