שאלה: שלום הרב. אתמול בצהריים כמה נערים שיחקו בכדור במגרש החניה ליד הבניין שאני גר בו. אחד מהם בעט בכדור חזק והוא עף על אחת המכוניות ושבר לה את השמשה. ברגע שזה קרה כל הילדים מיהרו להסתלק מהמקום, אבל אחרי דקה הופיע במקום מר שמעוני הזקן שהרכב שייך לו וחיפש מי פגע לו במכונית. כמובן שכל הילדים שותקים כי אף אחד לא רוצה להלשין על זה ששבר. אני לא השתתפתי במשחק ובמקרה עברתי שם כשאמא שלחה אותי לסופר לקנות משהו אבל ראיתי בדיוק מי בעט בכדור. מה לעשות? האם אני צריך לספר למר שמעוני מי שבר לו את החלון? האם זה לא לשון הרע?
דביר
תשובה: שלום דביר.
אני מבין שאותו נער לא התכוון לשבור את חלון הרכב וזה קרה בטעות. אך ההלכה קובעת ש"אדם מוּעַד לעולם" (משנה בבא קמא ב', ו'). כלומר, לאדם יש אחריות על המעשים שלו, וגם אם דברים קרו בשוגג, בלי כוונה, הוא אינו יכול להתחמק ולומר: "זה לא קשור אלי".
ובפרט במקרה שהייתה בו אשמה מסוימת: לשחק בכדור ליד מגרש שבו חונות מכוניות זה לקחת סיכון שכדור יעוף על אחת מהן. צריך לקחת זאת בחשבון מראש ולמצוא מקום 'בטוח' יותר לשחק בו, כמו מגרש כדורגל.
הנער שעשה זאת נבהל ברגע הראשון מהתוצאות של מעשיו וברח. אבל עכשיו עליו לחשוב על מה שקרה ולקחת אחריות על הנזק. זה אומנם לא נעים והוא יצטרך למצוא דרך לשלם למר שמעוני את עלות התיקון, אבל אם ימשיך להתחבא וכולם ישתקו ולא יגלו מי האחראי, המשמעות תהיה שהשכן יצטרך להוציא מכיסו את התשלום על דבר שכלל אינו באשמתו.
לקחת אחריות או להאשים אחרים?
שים לב, דביר לדבר מעניין: כבר בפעם הראשונה בהיסטוריה שאדם חטא – הוא לא לקח אחריו על מעשיו. כאשר אלוקים פנה לאדם שאכל מעץ הדעת ושאל אותו: "מדוע אכלת מן העץ היחיד שציוויתי אותך לא לאכול?", הוא לא אומר: "אוי, טעיתי. אני מבקש סליחה ועושה תשובה". במקום זה הוא גלגל את האשמה על אשתו ואמר לאלוקים "האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" (בראשית ג', י"ב). גם האישה המשיכה באותה שיטה והעבירה את האחריות הלאה: "הנחש השיאני ואוכל" (ג', י"ג), . את סוף הסיפור כולנו מכירים: כל המעורבים נענשו וגורשו מגן עדן.
ולכן, הטוב ביותר, דביר, אם תצליח לשדל את אותו נער לגלות אומץ ובגרות ולהודות באשמה בפני מר שמעוני וימצא את הדרך כיצד יוכל לשלם את הנזק.
אם בכל מקרה הוא לא יהיה מוכן להודות וגם האחרים לא יסגירו אותו, אז מצד מצוות "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י"ט, ט"ז) הכוללת לפי חז"ל גם מחויבות להציל רכוש של חברו, וכן מצד מצוות "השבת אבדה", שנכלל בה גם להציל כסף של חבר שעלול ללכת לאבדון, יש חובה על מי שיודע מי גרם לנזק לדווח על כך. איסור 'לשון הרע' אינו רלוונטי כאן כי נועד למנוע צער מאדם סתם ולא להיות מגן ומחסה בפני מזיקים.
אני מקווה שאותו נער יגלה בגרות וייקח אחריות על מה שקרה, ואם לא אז אתה תדע לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא לא קל. בהצלחה!