כולנו מוקפים בכלים חד פעמיים ומשתמשים בהם ללא הרף בהזדמנויות שונות. כנראה שלכל אחד מאיתנו יש כלים חד פעמיים בבית. וכנראה שלכל אחד מאיתנו יש את החבר האידיאליסט שמקפיד שלא להשתמש בכלים חד פעמיים. אז מה הסיפור בעצם? כשאני משתמש במוצרי חד פעמי אני באמת גורם נזק לכדור הארץ? אז בואו ננסה קצת לרדת לעומקם של מוצרי הפלסטיק.
נזקי הכלים החד פעמיים:
2 מיליארד שקלים – הסכום שמוציאים אזרחי ישראל בכל שנה על כלים חד פעמיים.
2 – המקום שלנו בדירוג העולמי של 'מדינות המשתמשות בכלים חד פעמיים'.
1 מיליון – כמות הכוסות החד-פעמיות שרשת 'קופיקס' מוכרת בשנה.
0% – כמות הכלים החד פעמיים הממוחזרים בארץ. אין בארץ מיחזור של כלים חד פעמיים.
30% – אחוז הכלים החד פעמיים בפסולת המצטברת בחופי הים.
8 מיליון טונות – כמות הפלסטיק המגיעה מדי שנה לימים ולאוקיינוסים ברחבי העולם.
רקע ל'בעיית החד פעמי': כאמור, הכלים החד פעמיים משווקים בארצנו בכמויות אדירות וגורמים לנזק סביבתי רב. מומחים מעריכים שלכלים חד פעמיים ייקח למעלה מ-500 שנה עד שיתפרקו בטבע, ואם כן, מדובר בנזק סביבתי של ממש.
חלק גדול מכלי הפלסטיק מגיע כאמור למקורות המים ושם מתפרק למיקרו פלסטיק – חלקיקים זעירים בגודל של פחות מחצי מילימטר. בהמשך, חלקיקי המיקרו פלסטיק מתפרקים בתוך המים לחלקיקי ננו-פלסטיק שהם כבר בגודל של וירוס ולא ניתן לראותם ללא מכשור מיוחד. טריליוני חלקיקים של ננו-פלסטיק מסתובבים במים שבכדור הארץ, נאכלים על ידי דגים ומוצאים את דרכם גם אל מי השתייה ואל גופנו, בני האדם. אמנם עוד לא יודעים מהי מידת ההשפעה שלהם על גוף האדם, אם בכלל, אך בהחלט כבר מצאו חלקיקים שכאלה בבני אדם וסביר להניח שהנושא ילך ויתפוס תאוצה בשנים הבאות. כלים הנזרקים בבית יגיעו מפחי האשפה אל אתרי הטמנה אך מעבר לנפח אותו הם תופסים הם גם עלולים להתפרק מהחום לחלקיקים ולהתפזר בטבע לפני שיוטמנו באדמה.
למה בכלל משתמשים בכלים חד פעמיים?
כדי לענות על השאלה הזאת, ראשית עלינו להבין את משמעות השימוש בפלסטיק. פלסטיק הוא חומר סינטטי מעשה ידי אדם אשר החל להיות שמיש בתעשייה העולמית לפני פחות ממאה שנה. אבל מאז שהמציאו אותו הוא הלך ותפס לעצמו מקום מרכזי ביותר בתעשייה העולמית וכיום קשה למצוא מוצרים אשר אינם מכילים בתוכם רכיבים כאלה או אחרים של פלסטיק. זהו חומר פלא אשר ניתן לעצב אותו בקלות, הוא עמיד מאוד, הוא קל והכי חשוב – הוא זול! וכאן בעצם טמונה הבעיה – כל הצעה או רעיון להחלפת מוצרי הפלסטיק במוצרים חליפיים ואורגניים יותר תיתקל באויב חסר רחמים אשר לרוב יכריע את המערכה וזהו מחיר המוצרים.
אז בעצם יוצא שבאופן אירוני ביותר, דווקא כלים עמידים מאוד נקראים 'חד-פעמיים'. מכיוון שלמעשה אנו משתמשים בכלים עם תוחלת חיים של מאות שנים לצורך שימוש בודד ומשליכים אותם לאשפה כי הם מאוד זולים.
האם אני קורא כאן להפסקת השימוש בכלים חד פעמיים? לא. לפחות לא כרגע, כשאין לנו מספיק אלטרנטיבות נוחות. אבל יש כאן שני דברים בהם אנו יכולים לשפר את דרכינו ולשמור טוב יותר על כדור הארץ שלנו: צמצום השימוש והקפדה על איסוף הזבל.
צמצום השימוש: אני לא מצפה מהקוראים הנפלאים 'להשתגע' ולהחליט שמעתה והלאה יחדלו מהשימוש בחד פעמי. אני גם לא מצפה לכך מעצמי. אבל ודאי שכדאי להשתדל לצמצם את השימוש ושזה לא יהיה הפתרון המהיר הראשון בכל פעם שאין לנו כוח לשטוף הרבה כלים.
איסוף הזבל: חלק גדול מהכלים החד פעמיים המזהמים את מקורות המים הגיעו על ידי מטיילים ונופשים שלא טרחו לאסוף אותם בתום השימוש. אז אם כבר משתמשים בכלים חד פעמיים בטיול, בואו לפחות ניקח על עצמנו להיות אחראיים ולאסוף אחרינו את הזבל. כשאנו נהנים מהטבע, כנראה שאיסוף הזבל זו הדרך הטובה ביותר שיש לנו להגיד לאלוקים על הטבע – 'תודה'.
