שאלה: שלום הרב. מה לעשות כשממש רוצים שדבר יקרה אבל צריך לחכות ולחכות?
תראה, אני בן אדם שאין לו סבלנות. אני חייב שדברים יקרו מהר ובלי שאצטרך להתאמץ יותר מדי. אם צריך להשקיע במשהו או לחכות שהוא יקרה – אני פשוט משתגע ומוותר.
יש איזו דרך לתקתק עניינים בחיים כך שדברים יקרו יותר מהר?
לירן.
תשובה: שלום לירן.
השבוע הייתה לי שיחה מעניינת עם הבת שלי. היא חזרה מהגן אוחזת קופסא שקופה מפלסטיק ובתוכה צמר גפן רטוב ועליו זרעי שעועית. "שתלנו את זה בגן", היא סיפרה בגאווה, "עכשיו זה צריך לצמוח". היא גררה כיסא אל השיש במטבח, הניחה עליו את הקופסא ונעמדה להסתכל על הזרעים. כעבור שלוש דקות היא פנתה אלי מאוכזבת: "אבא, זה מקולקל. זה לא צומח".
צחקתי. "צריך לחכות, חמודה", אמרתי לה, "זה לא קורה כל כך מהר".
"אבל חיכיתי!" מחתה הקטנה, "מתי זה כבר יגדל?!"
לקח עוד יומיים עד שנבט הגבעול הראשון וכעבור שבוע כל הזרעים פרחו, אבל בראש של ילדה בת שלוש – אם דבר לא קורה תוך 5 דקות, משהו פה לא תקין.
לא מזמן ביקרו אצלנו קרובים מארצות הברית. "פה בישראל", הם אמרו, "יו דונ'ט האב פיישנס" (=אין לכם סבלנות). "אצלנו באמריקה אתה יכול לחכות ברמזור והאור מתחלף לכתום וירוק ושוב אדום, וכולם רגועים. אבל אין איזראל עוד לפני שהכתום נהפך לירוק – הרכב מאחוריך כבר צופר לך שתיסע".
אני לא יודע, לירן, אם אכן לישראלים יש פחות סבלנות מאמריקאים, אבל ברור שמדובר במצרך חשוב כדי להתקדם בחיים. נכון, יש דברים שבאים מהר ובקלות, אבל בדרך כלל הם שטחיים וקצרי טווח. לאכול גלידה זה קל ופשוט. מה נשאר מזה אחרי חצי שעה? לא הרבה. זיכרון מעומעם של טעם וניל וכמה קלוריות מיותרות.
לעומת זאת, להצליח בלימודים, לסיים מסכת, לעבוד על מידת הכעס – כל אחת מהמשימות האלו דורשת זמן והשקעה, אבל יש לה פירות מתוקים שאפשר ליהנות מהם לטווח רחוק.
אחד החטאים המפורסמים ביותר בתורה נבע מחוסר סבלנות. כשמשה עלה להר סיני הוא אמר לבני ישראל: "חכו ארבעים יום ואחזור אליכם". אבל הם התקשו להמתין בסבלנות ומיהרו לעשות עגל בתור תחליף למנהיג שהלך, ברגע שחשבו שהסתיימו ארבעים הימים, בעוד שאם היו מחכים שעות בודדות היו פוגשים את משה בכבודו ובעצמו.
בכל יום אנו אומרים בתפילה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". הגאולה של עם ישראל מתקדמת באיטיות כמו צמח. היו תקופות בהיסטוריה שיהודים כל כך רצו שתבוא גאולה כאן ומיד עד שהתפתו להאמין להבטחות כזב של משיחי שקר כמו שבתאי צבי או יעקב פרנק, ולא הייתה להם סבלנות לחכות לגאולה האמיתית.
מה יכול לעזור לך להתאזר בסבלנות כשאתה רוצה שדברים יקרו מיד?
ראשית, לדעת שבחיים אין 'דרכי קיצור'. מי שיתעקש רק על דברים מהירים וקלים – יקבלו כאלו שהאיכות שלהם נמוכה והם אינם שווים הרבה.
שנית, במקום להגיד: "אני בן אדם שאין לו סבלנות", תאמר: "אני צריך לעבוד ולפתח את שריר הסבלנות שלי". כן, מדובר בשריר, לא של הגוף, אלא של הנפש, שכיהודים אנחנו כל הזמן מאמנים אותו. שים לב כמה שלבים יהודי עובר בכל ליל שבת לפני שהוא זוכה לטעימה הראשונה: שלום עליכם, אשת חיל, קידוש, נטילת ידיים, ברכה.
ועוד לא אמרנו מילה על ליל הסדר: ארבע שעות עד שמגיעים לשולחן עורך וכל הזמן הזה אתה אוכל רק כרפס וקצת מצה. אבל אין ספק ששריר הסבלנות שלנו מתפתח בינתיים.
דבר אחרון, לירן, הוא להתייעץ עם בעלי ניסיון איך לעבור את הדרך שבינתיים בצורה יעילה וחכמה יותר כדי לא להאריך ללא צורך את הזמן שייקח לך להגיע ליעד. בהצלחה!
