שאלה: שלום הרב. קוראים לי הראל ואני בן ארבע עשרה. זה פשוט לא הוגן שיש אנשים שהחיים שלהם קלים ונעימים, ויש אחרים (כמוני, למשל) שהחיים שלהם קשים וכואבים. על מה אני מדבר? לפני שלוש שנים אמא שלי נפטרה ממחלה קשה. לאנשים אין מושג כמה זה עצוב לילד לחגוג בר מצווה בלי שאמא שלו איתו, ולצערי זו לא הצרה היחידה שלי. קשה לנו בבית מבחינה כלכלית ואבא שלי עסוק רוב היום בעבודה כדי לפרנס אותנו. אני די בינוני בלימודים וגם אין לי הרבה חברים. אני מקנא בילדים אחרים שאין להם את כל הצרות שיש לי וחושב מה יהיה איתי ומה הסיכוי שייצא ממני משהו כשאני צריך לסחוב כאלו קשיים…
תשובה: הראל היקר.
הצטערתי לשמוע על אימך וגם על הקשיים האחרים שאתה מתמודד איתם. אני רוצה לחבק אותך מרחוק ולשלוח לך הרבה כוחות וחיזוקים כדי לעבור את התקופה הזו. אני מקווה שאתה לא שומר את הקושי שלך לעצמך ומשתף בזה אנשים טובים שאוהבים אותך, ואני בטוח שיש כאלו, שיוכלו לתמוך בך ולעזור לך. אולי המחנך בכיתה? אולי קרובי משפחה? חברים טובים?
הסיפור שלך קצת מזכיר לי את סיפורו של יוסף הצדיק שמצא את עצמו בגיל שבע עשרה עבד במצרים, יתום מאמא, רחוק מאבא, בודד ומסכן. אבל אתה גם מכיר את סוף הסיפור, הראל. הנער הזה הפך להיות המשנה למלך של המעצמה הגדולה ביותר של העולם העתיק, הציל את כל המזרח התיכון מרעב וגם הצליח לאחד מחדש את המשפחה שלו.
מה אני רוצה לומר בזה? רבי נחמן מברסלב אמר: "אין יאוש בעולם כלל". גם המצבים הקשים ביותר אינם סיבה להתייאש ולהיכנע. אנחנו אנשים מאמינים ויש לנו סבלנות. אנו יודעים שעם הזמן דברים יכולים להשתנות ולהשתפר ובעז"ה גם אתה תוכל להצליח בחיים ולהיות מאושר.
מעשה בפרד ובאר
אני רוצה לספר לך, הראל, סיפור קטן שיש בו אפילו מסר אופטימי יותר. מספרים על איכר סיני שהיה לו פרד זקן. הפרד שירת אותו בנאמנות במשך שנים, אבל עם השנים נחלש וכבר לא היה מסוגל עוד לשאת משאות ולעבוד. יום אחד כשהפרד שוטט משועמם בחצר הוא נפל אל תוך באר ישנה וריקה ממים שהייתה שם. האיכר התלבט מה לעשות והחליט 'לפתור' את שתי הבעיות במכה אחת. הוא קרא לשכניו והם עשו ערמת עפר גדולה ליד הבאר. הם לקחו אתי חפירה והחלו להשליך את העפר אל תוך הבאר במטרה לסתום אותה סופית. כך אף אחד לא ייפול אליה עוד בטעות, ובאותה הזדמנות גם יקברו את הפרד ששוכב בתחתית הבאר ויגאלו אותו מייסוריו.
הפרד המסכן שכב חבול וכאוב בתחתית הבאר החשוכה כשחש גוש עפר נוחת על גבו. כעבור שניה נפל עליו גוש נוסף ולמוחו חדרה ההכרה האיומה שמישהו מנסה פה לקבור אותו פה בחיים. הוא לא נכנע. הוא נעמד על רגליו וניער את העפר מעל גבו. גוש העפר נפל והפרד נעמד מעליו. וכך שוב נפל עפר והפרד התנער ודרך על גביו.
כעבור שעה של עבודה נמרצת סיימו האיכר וחבריו את מלאכתם. הבאר כמעט והתמלאה בעפר אלא שאז הם נדהמו לראות שמתוכה מציץ ראשו של הפרד הזקן ומבט של ניצחון בעיניו.
בסיפור הזה, הראל, יש מסר גדול לחיים. לפעמים דווקא הדברים שמכים בנו הם אלו שמצמיחים אותנו ומגדילים אותנו. הם מחשלים ומחזקים אותנו ומלמדים אותנו לפתח יכולות מיוחדות שיעזרו לנו בהמשך לעשות דברים טובים. העפר שהיה אמור לקבור את הפרד הוא זה שהרים אותו למעלה והציל את חייו.
אני מאחל לך שתצליח להתגבר ולהתעודד, תיעזר באנשים המתאימים, ובעזרת ה' המצב ישתפר בקרוב.
