לפני כמה שבועות כלי התקשורת יצאו מגדרם מרוב התלהבות ודיווחו כי אינס טרחוס מקוסטה ריקה, אישה בת 89, זכתה בפרס הראשון בתכנית 'מי רוצה להיות מיליונר' בארצה ועוד עשתה זאת מבלי שהשתמשה אפילו באחד מ'גלגלי ההצלה'.
מצד אחד – זוהי באמת ידיעה שעושה טוב על הלב ואני משער שגם צופי התכנית עודדו אותה ושמחו על זכייתה, אך אם נחשוב רגע לעומק על הסיבה שבגללה הידיעה הזו הגיעה לכלי התקשורת ברחבי העולם נבין כי יש כאן בעיה קטנה: כנראה כאשר בחור צעיר ונמרץ זוכה בתכנית – זה דבר רגיל, אך כשאישה בגיל כזה – 89 – זוכה, זו כבר כותרת לעיתון. כאילו שנקודת ההנחה היא שבגיל כזה מבוגר כולם אמורים להיות עם קשיי זיכרון ובלבול ולא בעלי עשרות שנים של ניסיון וצבירת ידע. אם ננסה לסכם ולתמצת את התופעה הזו במילה אחת: גילנות.
מהי 'גילנות'?
'גילנות' זהו השם שניתן לתופעה של אפליית אנשים על רקע גילם. כלומר, מקרים בהם אדם מקבל יחס פחות טוב בלי קשר לאישיותו או למעשיו אלא רק בשל גילו. מתברר כי הקבוצה שמקבלת אולי את היחס הכי גרוע בעולם העבודות יותר מכל קבוצה אחרת היא קבוצת המבוגרים. נשמע לא משכנע? בואו ניתן למספרים להראות עד כמה זה נכון.
נתונים על גילויי 'גילנות' בשוק העבודה:
48% מבני 45 ומעלה אשר לא התקבלו לעבודות אליהן ניסו להתקבל, דיווחו כי חשו שהסיבה היא גילם הגבוה. לשם השוואה, 29% מהערבים חשו שזה בשל מוצאם, 19% מהנשים חשו שזה בשל מינן.
45% מהמבוגרים העובדים חשים מופלים בעבודה על רקע גילם.
47% מהמעסיקים בעצמם(!) מרגישים כי המבוגרים שעובדים אצלם מופלים לרעה בשל גילם (לעומת 39% ערבים שמופלים בשל מוצאם, 27% נשים שמופלות בשל מינן).
79% מהמובטלים המוגדרים כנמצאים ב'עומק אבטלה' – כלומר היו מובטלים יותר מ-270 יום במשך שנה אחת (דבר שלרוב מעיד על כך שיישארו במעגל האבטלה עוד זמן רב) – הם בני 45 ומעלה, שזה 30% יותר משיעורם בקבוצת המובטלים.
81% מהמעסיקים מעדיפים עובדים שעוד לא מלאו להם 35. (אמנם 49% הסבירו כי הסיבה היא גובה המשכורת, אך 38% הסבירו בפשטות ש'עובדים צעירים מעניקים למקום אווירה צעירה ודינאמית יותר'). יש לציין כי ענפים שלמים במשק, כמו ההיי-טק לדוגמה, כמעט וחסומים לחלוטין עבור אנשים מבוגרים.
אבל זה הגיוני, לא?
ניתן לומר בפשטות כי מנהלים יעדיפו עובדים צעירים מסיבות מובנות והגיוניות, וזה נכון. לרוב, עובדים צעירים יהיו דינאמיים יותר, פתוחים יותר ללמידה ולשינוי ויביאו יותר רוח רעננה והתלהבות. אבל השאלה הגדולה היא: מה יהיה על המבוגרים?
התורה מצווה אותנו 'והדרת פני זקן'. האם התורה התכוונה רק לכך שנפנה את מקומנו באוטובוס עבור אדם מבוגר ונעזור לו למצוא כיסא פנוי בבית הכנסת?! ברור שיש צורך לעשות הרבה מעבר לכך – לתת למבוגרים תחושה טובה ולא תחושה כאילו הם נטל על החברה!
אז מה אני יכול לעשות?
עוד לפני שמגיעים למסקנה מעשית, קודם כל עצם ההכרה של התופעה הזו היא חשובה. לדעת שיש דבר כזה שנקרא 'גילנות' ושאנשים רבים מאוד-מאוד סובלים ממנו. בשלב השני ניתן לשנות את היחס שלנו כלפי מבוגרים הנמצאים סביבנו במעגלים הקרובים והרחוקים. להיות יותר אדיבים כלפי מורה מבוגר או מוכר מבוגר, יותר סבלניים כלפי ספרנית מבוגרת או שכן מבוגר וכדומה.
בשלב הבא, כאשר נגיע לעמדות מפתח בהן נוכל להשפיע על עולמם או תעסוקתם של אנשים אחרים, אפשר גם לנסות ולתת לפחות הקצאות מסוימות עבור מבוגרים ובכך לאפשר לאנשים שעשו הרבה בחייהם ומעוניינים להמשיך ולתרום ולא להיות לנטל – להצליח בכך.
'אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני' (תהלים, ע"א, ט').
