"חברים! תזדרזו בבקשה, אין לנו כל היום!" הצעקות של המדריך כמעט החרישו את אוזניהם של חברי הקבוצה שהחליפו ביניהם מבטים חסרי שביעות רצון. להקת ציפורים שעמדה לידם התעופפה בבהלה לשמע הצעקות, שלא פסקו לרגע. "קדימה, אספו את עצמכם ואת החפצים שלכם! מתקדמים הלאה!"
"היי, רוני, תנמיך את הקול שלך קצת", אחד מחברי הקבוצה העיר לו בקול שקט אך נחרץ. "הצעקות שלך מלחיצות אותנו".
אבל רוני, מדריך הטיולים, סירב להבין את ההערה. "זו בדיוק המטרה! אנחנו צריכים להמשיך!" נשף בחוסר סבלנות.
למה חברי הקבוצה שלו אינם מבינים שיש להם עוד יעדים הרבה יותר מעניינים בטיול הזה? למה הם לא מבינים שבריכת הציפורים הזו היא לא עיקר הסיור שלהם? האמת היא שכמעט כל הקבוצות שלו לא מבינות את זה. תמיד הם מתעכבים וגוררים אותו לצעקות ולוויכוחים, הרהר בייאוש.
"אנחנו באים!" אמר מטייל נוסף בזעף. "זה לוקח כמה דקות להתארגן, אין צורך לצרוח בצורה כזאת!" רוני שתק בכעס ונעמד כשגבו אל מטייליו. "שתי דקות ואני מתקדם", אמר כשקולו נמוך מעט מהצעקות הקודמות.
הטיול תם שעות ספורות לאחר מכן. הוא כבר התארגן לשינה כאשר צלצול טלפון מנע ממנו ללכת לישון. על הצג היה דני, מנהל חברת הטיולים שבה הוא עובד. "כן?" ענה, קולו צרוד מעט.
"רוני, מה שלומך?" שאל דני בטון נחמד למדי. "בסדר". רוני קיצר, מנסה להבין מה בדיוק דני רוצה ממנו עכשיו. הרי דני יודע היטב שרק כעת הוא חזר מטיול מתיש וארוך.
"תראה… אומַר לך את האמת, קיבלנו עליך כמה וכמה תלונות. על הצעקות שלך, על קוצר הרוח שלך למטיילים. הם לא אמורים לספוג את ההוראות שלך בצעקות".
"אני בסך הכול מנסה לזרז אותם", אמר רוני בזעף. "אין ברירה, רוני. תצטרך לדבר אליהם בשפה מכובדת. אני יודע היטב עד כמה אתה מוכשר ומכיר כל רגב אדמה ברחבי הארץ, אבל אי אפשר להמשיך בצורה הזאת".
"אז…?" שאל רוני בחשש. "אז תיקח את השיחה הזו כהצעת התייעלות", אמר דני בשקט. "אין בעיה, תודה רבה דני". אמר רוני ונשם בהקלה.
אלא שכמה ימים לאחר מכן, בטיול של קבוצה אחרת, הדבר חזר על עצמו. "חברים, אני לא יכול לדבר ברעש שאתם עושים שם בסוף", הוא התרעם. "אנחנו מדברים בשקט", אמר אחד מהם. "אתה יכול להמשיך". רוני ניסה להמשיך בדבריו, אבל רחש השפתיים של שלושת האנשים שעמדו בסוף הקבוצה העלה את מפלס הכעס שלו לגבהים חדשים. "שקט שם!" שאג בקולי קולות. "אני לא רוצה לומר לכם את זה פעם נוספת! תשתקו או שתחפשו לכם קבוצה אחרת!"
"סליחה?!" נעמד מולו בחור צעיר והתרעם: "אנחנו שילמנו על הסיור הזה. אנחנו מדברים בשקט, אין סיכוי שאתה שומע אותנו עד לשם". אבל רוני סירב להתייחס לדברים. "אל תגיד לי מה אני שומע ומה לא!!! תהיו בשקט!"
הבחור נעמד מולו בכעס: "סליחה, אדוני המדריך, דבר אליי בבקשה כמו בנאדם! לא בצורה הזאת!" אבל רוני רק הקשיח את עמדתו.
"אני אדבר בצורה שאני רוצה!" אבל הבחור לא נרתע ממנו. "אני אתלונן עליך!" רוני לא היסס לרגע, וכעסו הרקיע שחקים. "תתלונן!"
למחרת בבוקר הופיע דני לצידו במשרד. "רוני!" אמר בקול כבד. "כן, מה קרה?"
רוני התפלא, הוא כבר הספיק לשכוח את אירועי היום. "קיבלנו עליך אתמול תלונות מכמה אנשים שונים. אין לנו שום אפשרות להמשיך ככה!" אבל רוני התעצבן בתגובה. "האנשים האלו הפריעו! מה, הם ילדים בתיכון? אני חושב שהם יכלו להתחשב בי ובשאר הקבוצה ולהיות כמה דקות בשקט". אבל דני נאנח. "במקרה הנכד שלי היה בקבוצה שם וסיפר לי שהם דיברו בלחש ולא הפריעו לך בכלל!" רוני שתק.
"אין לי ברירה רוני. אני ממש מצטער, אבל איאלץ לפטר אותך", המשיך דני. "אתה לא יכול לעשות את זה!" אמר רוני והרגיש כיצד הטעם המריר עולה לו שוב לגרון.
"אני כן, והפעם זה סופי. רוני, תבין. מטיילים שהיו מרוצים אצלנו ממליצים הלאה, לחברים ומשפחה, ולכן באים אלינו לקוחות נוספים. במקרה שלך המטיילים ממליצים לא להגיע אלינו כי יש לנו מדריך טיולים חסר סבלנות כמוך", דני הסביר לרוני את מניעיו בשקיפות. "אם תרצה אני מוכן לתת לך המלצה. בדיוק כמו שהבאת לנו כשקיבלנו אותך לעבודה אצלנו, תחפש סוכנות אחרת, אני די בטוח שתמצא בקלות".
רוני השפיל את עיניו בשקט. זאת כבר הפעם הרביעית שמפטרים אותו מעבודתו כמדריך טיולים. ובכל הפעמים זו הייתה אותה סיבה. מה זה אומר בעצם? שהוא צריך להשתנות? לדבר ולא לצעוק יותר?
רוני החזיר את עיניו חזרה למנהלו. "דני, אני אדבר בטונים נמוכים יותר. המטיילים לא ישמעו אותי צועק יותר לעולם, סמוך עליי", ביקש בתחינה.
"לא!" חשק דני שפתיים. "מצטער. לא יכול לסכן את החברה כולה. אני אתן לך המלצה לעבודה אחרת. אם תשתנה באמת, תביא לי המלצה חוזרת ותוכל לחזור אלינו".
רוני חתם את פיו בחוזקה והתרומם ממקומו. הוא יצא מהמשרד בפסיעות כבדות. כבר זמן רב שרופאו האישי ממליץ לו לערוך בדיקת שמיעה, עד עתה הוא זלזל בעצה הזאת. אבל נראה שיש צדק כלשהו בדבריו של הרופא. כבר למחרת הוא התייצב במכון השמיעה לבדיקה מקיפה.
"אתה זקוק למכשיר שמיעה!" אמר לו הרופא בטון נחרץ. "רק שיהיה לך ברור, השמיעה שלך ירדה בחמישים אחוז!" ורוני השפיל את עיניו בייאוש.
אם אתה נופל פעם אחר פעם באותם מקומות, אל תנסה לשנות את סביבתך, פשוט שנה את עצמך ותנסה לבדוק איפה נמצאת הבעיה. וכשתגלה אותה בתוכך המציאות כולה תשתנה לטובה.
