אחד העניינים המרכזיים בתהליך התשובה הוא החרטה. החרטה היא קשה, היא גורמת לנו תחושה לא נעימה, בושה, אכזבה מעצמנו ולפעמים גורמת לנו להתבייש בעצמנו עד שקשה לנו לבקש סליחה ואנו רק מנציחים עוד יותר את המעשה שעשינו ואת הטעות שבחרנו.
אך האמת היא שחרטה, עם כל הקושי שלה, היא עניין מאד נפוץ ויומיומי. אז בואו ננסה ללמוד קצת יותר על חרטות של אנשים ולאחר מכן נראה מה ניתן ללמוד מזה לחיינו אנו:
נתונים על חרטה:
החרטות הנפוצות ביותר:
33% מחרטותיהם של אנשים הן סביב עניין ההשכלה – לא השקיעו מספיק בלימודים, למדו מקצוע לא נכון עבורם וכדומה.
22% מחרטותיהן של אנשים הן סביב ענייני קריירה.
אנשים מתחרטים על בחירות מאוד משמעותיות או קשות שעשו:
20% מההורים, באזור בו התקיים מחקר מסוים, התחרטו על השם שנתנו לילדם.
בין 25% ל-35% מעובדי ההייטק בישראל מתחרטים על התפקיד אותו הסכימו לקבל או החברה בה בחרו לעבוד.
69% (!) מהמעשנים בישראל ניסו בשלב כזה או אחר להפסיק לעשן. יש לזכור כי ההחלטה להתחיל לעשן, החלטה עליה מתחרטים למעלה מ-2/3 מהמעשנים, עלולה להיות החלטה שמשפיעה בצורה ישירה על אורך חייו של המעשן ועל איכות חייו.
אז מה לומדים מכל הנתונים האלו?
ראשית, שחרטה היא עניין אוניברסלי שנוגע לכל אדם ואדם. אין אדם שחף מטעויות ויש רבים שטעו בדברים רבים.
שנית, אנשים רבים וטובים בחרו בחירות לא נכונות ועשו טעויות בעניינים הרבה יותר קשים למחיקה או עם השלכות הרבה יותר רציניות מאשר רוב הטעויות שאנו עושים ומתחרטים עליהן בחיי היומיום. אז לפעמים, כדי להקל קצת על התחושה הקשה, אפשר להכניס את הדברים בפרופורציה הנכונה.
מה גורמת לנו החרטה?
חוקרים שניסו למצוא מאפיינים משותפים לכלל המתחרטים ובעצם למפות את הרגש הזה, הצליחו לתת סיכום די מסודר של שלבי החרטה אשר מופיעים אצל רוב המתחרטים, ללא קשר לנושא אליו קשורה החרטה.
שלב א': הכחשה.
רצון להכחיש את המציאות כפי שהתרחשה. מחשבה של 'הלוואי וזה לא היה קורה'.
שלב ב': בלבול.
תחושה שאני לא מבין את עצמי: איך יכולתי לעשות דבר כזה?! אנו מתקשים 'להתחבר' לחלק באישיותנו שבחר את הבחירה הלא נכונה הזו.
שלב ג': הענשה עצמית.
תחושה כי אנו רוצים להעניש את עצמנו על איך שהתנהגנו.
שלב ד': חזרתיות.
המחשבות כל הזמן חוזרות שוב ושוב להרהר בכך. כלומר שלבים א'-ג' חוזרים על עצמם שוב ושוב.
הבעיה בחרטה והפתרון:
כשאנו מסתכלים על תיאור הדרך בה מתרחשת החרטה – מיד צפה ועולה הבעיה הגדולה שלה: ללא נקיטת פעולה מצדנו, רגש החרטה רק מושך אותנו למטה ולמטה. מעגל אינסופי של הלקאה עצמית ותחושות שליליות. וכאן מגיע הקטע היפה: ביהדות החרטה מופיעה כעניין חשוב ומרכזי, אך לא כדבר בפני עצמו – אלא כחלק מתהליך של תשובה! אם אנו לא משאירים את החרטה רק כדבר שגורם לנו רע אלא ממנפים את זה לשיפור דרכינו – אנו יוצאים ממעגל 'ההרס העצמי' ומשתפרים. במקום לנסות להתכחש לטעות שעשינו אנו עוברים לשלב של הווידוי ומודים במה שעשינו ולאחר מכן פועלים לתקן את הטעות ולהשתפר מכאן ולהבא.
לסיכום:
חרטה היא דבר קשה ומבאס שכל אדם ואדם סובל ממנו פעמים רבות במשך החיים. אך עלינו להימנע מהישארות בתחושת הכישלון ולנצל את התחושה הרעה כדי להחליט כי אנו נשתפר, נלמד לקח מהטעות ונהיה מעתה והלאה טובים יותר. אז ברור שהיינו מעדיפים שלא לעשות את מה שכבר עשינו, אך אם כבר עשינו את זה – לפחות נגרום לכך ש'זה לא היה לחינם' ונצא מזה מחוזקים יותר.
