שאלה: שלום הרב. אני בן 16 וגדלתי בבית לא דתי. לפני שנה התחלתי להתחזק מבחינה רוחנית והצטרפתי לשיעור גמרא שמתקיים בשכונה שלי. אני מאוד נהנה מהדיונים ומהניתוח של כל דבר בהיגיון עד הסוף. אבל גיליתי שיש בגמרא גם סיפורים שנראים לפעמים מאוד משונים. כמו אגדות דמיוניות שקשה לי להאמין שקרו במציאות.
איך צריך להתייחס לדברים כאלו? חז"ל באמת חשבו שהדברים האלו קרו?
אמיר.
תשובה: אמיר היקר.
אשריך שאתה זוכה לצלול בים העמוק והאינסופי של התורה. הגמרא היא הספר המרכזי דרכו אפשר להבין את ההשתלשלות התורנית, החל מפסוקי התורה, דרך ביאורם בתורה שבעל פה, על גבי זה את דברי חכמים כשכל זה מוביל אל פסיקת ההלכה שאותה אנו מקיימים בחיינו. ללמוד גמרא זוהי חוויה מרתקת ומדהימה של כניסה אל הלב הפועם של בית המדרש היהודי.
אומנם, הצד ההלכתי הוא רק סוג אחד של תוכן שמופיע בגמרא. קיים סוג השני המכונה "אגדתא" – אגדה, והוא בנוי בצורה של דרשות וסיפורים, שחלקם עשויים להיראות לנו לא מציאותיים.
הרמב"ם, רבי משה בן מיימון, שהיה מגדולי חכמי ישראל וחי במצרים לפני כשמונה מאות וחמישים שנה, מביא בהקדמת פירושו לפרק "חלק" במסכת סנהדרין, שתי גישות ביחס לאגדות חז"ל:
היו אנשים שהבינו שחכמינו התכוונו בדרשות האגדה לתאר בפשטות את המציאות, וכתוצאה מכך הם זלזלו בדברי חכמים והתייחסו אליהם כסיפורים מוזרים ודמיוניים.
כמובן, שזוהי טעות. הרמב"ם מסביר שחכמינו לא באו לתאר בהכרח מציאות עובדתית, אלא השתמשו בכל מיני משלים ודימויים המסתירים רעיונות רוחניים עמוקים. אוי לו למי שבגלל קטנותו מבין את דברי חכמים בצורה שטחית ובעקבות זה מזלזל בהם.
מי רוצה תורה?
הנה דוגמא: ישנו מדרש חז"ל המתאר שלפני מתן תורה בא הקב"ה אל האומות והציע להם לקבל את התורה. כל עם שאל: מה כתוב בה? וה' אמר: לא תגנוב, לא תרצח וכו'. ואצל כל עם, על אותו דבר שהקב"ה אמר לו שמופיע בתורה, הוא טען שזה קשה מידי בשבילו ולכן לא מתאים לו לקבל את התורה והוא מוותר עליה. עד שלבסוף בא הקב"ה לעם ישראל שאמרו מיד "נעשה ונשמע" ולכן הם זכו לקבל את התורה (מדרש פסיקתא רבתי פיסקה כא').
מה כוונת חז"ל בתיאור הזה? האם הם באו לומר שריבונו של עולם באמת עבר כמו רוכל בשוק שמנסה למכור את הסחורה שלו בין כל העמים וממש הציע להם 'לקנות' אותה? ואם אכן כך, מה היה קורה אילו הסינים או התאילנדים היו אומרים: "כן, אנחנו מוכנים לקבל את התורה"? האם ייתכן שהם היו הופכים להיות עמו הנבחר של הקב"ה במקום עם ישראל?
ברור לנו שלא. כוונת חז"ל בתיאור ה'צבעוני' הזה שכל ילד בגן יכול להבין ולהתחבר אליו, שהתורה מתאימה באמת רק לנשמה המיוחדת שיש לעם ישראל. לא צריך לשם כך לנהל משא ומתן טרחני עם עשרות עמים בעולם ולצפות לתשובתם. ריבונו של עולם ידע מראש שהם אינם מתאימים לקבל את התורה ולא יהיו מסוגלים לקיימה ולכן פנה מראש רק אל העם הנבחר, עם ישראל.
אתה מוזמן, אמיר, להיעזר בספרים של גדולי ישראל שעוזרים לנו להבין את העומק ואת המשמעות הנסתרת שיש בדברי חז"ל, כמו למשל, המהר"ל, המהרש"א ואחרים, ולגלות איך מאחורי סיפורים פשוטים מסתתרים רעיונות רוחניים עמוקים וחשובים.
