ברגע שנפתח כביש האגרה החדש שמחבר בין צפון ודרום, החליט מוטי לעשות מנוי לכביש האגרה כדי לחסוך את הפקקים שהיו חלק בלתי נפרד מסדר היום שלו, עקב נסיעותיו הרבות ברחבי הארץ. מוטי עשה מנוי חודשי בסכום של מאות שקלים, אלא שלאחר שהחל לנסוע בכביש המציאות הוכיחה לו שגם בכביש האגרה היו לא מעט פקקים, בגלל תאונות או עומסים בלתי צפויים בכביש. הוא פנה לחברה בעלת כביש האגרה ודרש שתחזיר לו חלק מהכסף. האם הוא יכול לדרוש מהם להחזיר לו חלק מהכסף, או שהם יכולים לטעון שזה היה 'אונס' ובכל זאת הוא נהנה רוב בזמן מדרך מהירה וללא פקקים. מה דעתכם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ד סעיף א'. סימן של"ב סעיף ד' וכמה צריך לשלם במקרה שהשכירות מתבטלת.
תשובה לשאלה "כרטיס ללא כיסוי" (שאלה מס' 693)
תקציר השאלה השבועית: אריאל רצה מאד להגיע לקבר הרשב"י ביום ההילולא, אלא שהוא לא הצליח להשיג כרטיס כדי להגיע לציון. "תן לי חמש מאות שקלים, ואני מסדר לך הגעה נוחה עד הציון" הבטיח לו קובי ידידו. קובי באמת ניסה והתאמץ מאד כדי להשיג כרטיס לאריאל, אבל לא הצליח ואריאל דרש ממנו את הכסף בחזרה. אבל קובי טען: "אני התאמצתי מאד כדי להשיג לך כרטיס כניסה לציון, אני את העבודה עשיתי מה לעשות שבסוף לא הצלחתי, לכן אני לא צריך להחזיר לך את הכסף!" מה דעתכם, האם קובי צריך להשיב את הכסף לאריאל?
תשובה בקצרה: אריאל לא חייב לשלם לקובי כלום, אלא אם כן יש מנהג ברור שמשלמים גם על הניסיון להשיג את הכרטיס למרות שלא הצליחו להשיג אותו בפועל.
תשובה בהרחבה: ראינו בהלכה דבר דומה למקרה שלנו, לגבי אדם שראה את החמור שלו ואת החמור חברו טובעים בים והלך להציל את החמור של חברו, בגלל שחברו אמר לו שאם יצליח להציל את החמור שלו הוא ייתן לו סכום כסף גדול ששווה יותר משווי החמור שלו. ואם אותו אדם לא הצליח להציל את החמור של חברו, החבר נותן לו רק את השכר שמגיע לו עבור פעולת ההצלה בלבד. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סעיף ד') וביארו הפוסקים שזה רק בתנאי שהוא סיכם איתו מראש שאם הוא יציל את החמור שלו, הוא ישלם לו את ההפסד של החמור שלו שטבע בים. ואם לא סיכם איתו כלום מראש, והוא מעצמו הלך להציל את חמור חברו לא מגיע לו כלום ואינו מקבל שכר כלל. (רמ"א, ספר 'מאירת עיניים')
מצד שני, מצאנו בהלכה (סימן של"ה סעיף ב') שמי ששלח שליח להביא לו חפץ ממקום פלוני והלך לשם ולא מצא את החפץ המבוקש, מקבל השליח את שכרו כפי שסוכם מראש. והקשו על זה הפוסקים, שהרי זה סתירה בין הדין הקודם שהבאנו לבין שליח שמקבל את שכרו באופן מלא. כדי להסביר זאת, מסביר בעל ה'נתיבות המשפט' שברגע שאדם שכר פועל ושלח אותו למקום מסוים, הוא צריך לשלם לו למרות שהוא לא ביצע לבסוף את המשימה שעבורה הוא נשלח מסיבות כאלו ואחרות, כיוון שהדרך המקובלת היא לשכור פועל כדי להביא בעבורו את מה שהוא מבקש. אבל אם הבטיח לו שכר מופרז, מעבר לשכר הממוצע המקובל בשוק הוא לא חייב לשלם לו את הסכום שהבטיח לו, אלא רק את השכר המקובל לשלם בשוק עבור שליחות כזאת, בגלל שלבסוף הפועל לא ביצע את המשימה המבוקשת.
במקרה שלנו
אם מקובל בשוק לשלם גם על עצם הניסיון להשיג כרטיס, אריאל יצטרך לשלם לקובי כפי מה שמקובל בשוק, אבל ברור לנו שאם המנהג הוא שמשלמים רק אם קובי הצליח להשיג את הכרטיס, אז הוא לא חייב לו כלום למרות שקובי התאמץ מאד להשיג לו את כרטיס הכניסה לציון.
