שאלה: שלום הרב. אנחנו גרים בשכונה שבה רוב התושבים לא דתיים. המשפחה שלי יוצאת דופן וזה יוצר התמודדויות לא פשוטות. לשכנים בדלת ממולנו אין בעיה להפעיל בליל שבת מוזיקה בפוּל ווליום בדיוק כשאנחנו באמצע הקידוש. או כשילד ניגש לאחי הקטן בגינה ומכבד אותו באוכל שהביא מהבית ולא ברור אם זה כשר בכלל. כשאני יוצאת מהבית אני תמיד מרגישה שמסתכלים עלי במבט עקום בגלל שאני לבושה בצניעות, בשונה מכל הבנות האחרות בסביבה, וזה ממש מביך ולא נעים לי.
ביקשתי מההורים שנעבור דירה אבל הם אומרים שמבחינה כלכלית אין אפשרות כרגע. מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש מוזרה ומשונה? מיכל.
תשובה: שלום מיכל. שמעת פעם על "גברת הברזל"?
שמה היה מרגרט תאצ'ר. היא כיהנה כראש ממשלת בריטניה במשך 11 שנה ונחשבה לאחת הנשים המשפיעות בעולם. בכל שבוע היא נהגה להיפגש עם אליזבת, מלכת אנגליה, כדי לעדכן את הוד מלכותה במתרחש ברחבי הממלכה. באותו יום שלישי בשש בערב הגיעה תאצ'ר אל ארמון בקינגהם וקדה בכבוד לעברה של המלכה. באותה שניה חשכו עיניה. היא נחרדה לגלות דבר נורא. בנים פחות יקלטו מה הבעיה אבל הבנות עשויות להבין יותר: שתי הגברות היו לבושות בדיוק (!) באותה שמלה. אותו הבד, אותה גיזרה, אותו הצבע. גברת הברזל רצתה שהאדמה תבלע אותה. היא הרגישה מבוכה נוראית וגם חששה שהדבר יעליב עמוקות את הוד מלכותה. כמובן, לאור כללי הנימוס האנגלי היא לא אמרה על כך דבר והפגישה נמשכה.
כשחזרה למשרדה מיהרה לשגר לארמון מכתב התנצלות: "ברצוני לבקש את סליחתה של הוד מלכותה על האירוע המביך שקרה היום. הוריתי לאנשי צוותי להקפיד להבא לברר מראש מה תלבש המלכה כדי שדבר כזה לא יישַנֶה לעולם".
התשובה מהארמון לא בוששה לבוא. היא היתה קצרה ביותר והותירה את הגברת תאצ'ר נדהמת: "אין צורך בכך. המלכה לעולם לא שמה לב מה אנשים אחרים לובשים".
לשחות כנגד הזרם הקושי שלך, מיכל, מובן בהחלט. בני אדם מאוד מושפעים מסביבתם, והדרך בה אנשים אחרים מתנהגים, מתלבשים או מדברים – עושה עלינו רושם גדול.
כיהודים חיינו רוב ההיסטוריה בתוך חברה גויית שמתנהגת אחרת מאיתנו והתמודדנו עם ניסיון גדול: האם נושפע מהם ונתבולל בתוכם או שנצליח לבדל את עצמנו ונשמור על הייחודיות שלנו.
גם היום, כשאנו חיים ב"ה בחברה יהודית בארץ ישראל, אדם שנאמן להלכה מוצא את עצמו לא פעם עוד מול לחצים של הסביבה. זו הסיבה שבסעיף הראשון של ספר ההלכה המפורסם ביותר, השולחן ערוך, כתוב כך: "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה'" (א', א'). במילים אחרות: מי שרוצה לחיות כיהודי נאמן לה' ולתורה, לא יכול להרשות לעצמו להיות 'שפוט' של הסביבה. עליו להיות אמיץ ונחוש ולעשות את הדבר הנכון גם אם הוא פחות פופולארי.
את מי החברה מכבדת? הכרתי בחורה בשם ריקי שעבדה בחברת היי-טק. בעקבות הצלחת הפרויקט שלהם הודיע המנכ"ל שכל הצוות יזכה לצ'ופר רציני: ארוחה במסעדה יוקרתית על חשבון החברה. כשהגיעו למקום התברר לריקי, שהיתה הדתיה היחידה בקבוצה, שהשולחן עמוס במטעמים אבל תעודת כשרות אין על הקיר כי המקום מחלל שבת. רגע האמת הגיע והיא נדרשה להתאזר בהרבה גבורה כדי להציע שיחפשו מסעדה אחרת. מה שמעניין הוא שברגע שהיא העלתה את הרעיון הצטרפו אליה עוד שלושה 'חילונים' מבני הקבוצה ואמרו שגם הם מעדיפים מקום כשר. הם לא היו מעזים לומר זאת אם היא לא הייתה קופצת לים ראשונה. בסופו של דבר בזכותה 15 איש אכלו במסעדה כשרה.
מה שיכול לעזור לנו בהתמודדות מול ההשפעה של הסביבה זה שנהיה מחוברים באופן עמוק יותר אל האמת שלנו. שנעריך את הזכות להיות קשורים לה' ולתורה נפלאה שאין כמוה בעולם, ונזכור שיש משמעות גדולה לכל מעשה שלנו. מי שמרגיש כמו נסיך בעולמו של הקב"ה – לא ייכנע בקלות ללחץ החברתי. הניסיון מלמד שבסופו של דבר החברה מכבדת את מי שנאמן לדרכו וערכיו יותר מאשר את זה שנגרר ומתקפל בקלות.
לסיום, מיכל, אוסיף שאם ה' כיוון אתכם לגור במקום הזה, גם אם נדמה שהדבר נובע מאילוץ כלכלי, אין ספק שיש לכם שם שליחות גדולה. להיות משפחה דתית בסביבה חילונית זו הזדמנות נהדרת להשפיע ולהקרין את האור של התורה ולקרב לבבות. בהצלחה!
