ז'אק בעל הגלריה המפורסמת בפריז היה מותש ומאוכזב, הוא כבר לא ידע למי לפנות מרוב תסכול, אף אחד מאנשי רשויות החוק לא סיפק לו תשובות לאחר שנגנב מהגלריה שלו הדיוקן של לואי השישי. הימים חלפו בעצלתיים ואף קצה חוט למציאת התמונה לא נראה באופק.
תומס סנדיק, צייר צעיר שאהב לפקוד את הגלריה באופן קבוע, נדהם לגלות את דלת הגלריה סגורה עקב חקירה משטרתית. לאחר שבוע, כשחזר שוב לגלריה, הבחין במודעה שהכריזה על תחרות 'הצייר הטוב ביותר' על מי שיצייר את דיוקנו של לואי השישי. תומס התלהב מהרעיון, כבר שנים ארוכות שהוא מתאמן על הציורים שלו וכבר הרבה זמן שלא השתתף בתחרות אמיתית ומכובדת. "הציור חייב לשחזר באופן מדויק את הציור שנגנב מאיתנו – דיוקנו של 'לואי השישי'. הציור שיהיה הכי קרוב למקור, הוא זה שינצח!" השיב ז'אק בעל הגלריה לשאלתו של תומס על כללי התחרות.
תומס ישב במשך כמה ימים מול המחשב וניסה לחקור מכל זווית אפשרית את הציור המצולם של 'לואי השישי' ברמת הדיוק הגבוהה ביותר. סנדיק חשב במשך שעות ארוכות באיזו תערובת צבעים להשתמש, הוא התייעץ עם אנשי מקצוע, אבל שום דבר לא היה בטוח. רק לאחר שבועיים של עבודה ללא הפסקה, הוא החליט להציג את הציור הראשון שלו בפני בעל הגלריה מיסטר ז'אק. סנדיק נכנס למשרדו והניח את הציור הקסום. אבל מיסטר ז'אק אמר: "מר סנדיק, לא חשבתי שתרצה להתמודד בתחרות ויש עוד כמה חודשים, החלטת להקדים?".
"אשמח לדעת אם אני בכיוון, לכן אני רוצה שתעיין בציור", אמר תומס. מיסטר ז'אק עיין מעט והחזיר לסנדיק את הציור. "לצערי לא, אתה לא בכיוון! בציור של המלך לואי היה ממד של חיים, משהו שקשה להסביר, אתה מבין?" הסביר ז'אק. תומס הנהן בראשו, לקח את הציור וחזר לביתו.
תומס ניסה לחשוב כיצד הוא יכול לגרום לציור שיהיה 'חי', עד שהוא החליט ביום שלמחרת לצייר את המלך לואי מהדמיון. לקח לו חודש שלם לנסות לגבש בראש את התמונה של המלך לואי, אבל ברגע שזה קרה הוא מיד נטל צבעים מתאימים והחל לצייר…
לאחר חודש של עבודה ניגש תומס לז'אק עם הציור בתקווה לקבל פידבק על ההתקדמות בעבודתו. "תומס, זה מאוד מקורי, יצירתי, אתה מתקדם יפה, אבל זה לא זה!" אמר ז'אק. תומס הבין שעליו לשפר את הציור, הוא חזר לביתו והבין הפעם מה עליו לעשות. הוא צייר את הציור ולאחר עבודה ממושכת שלח אותו עם שליח למשרדו של ז'אק.
לאחר מספר ימים שמע תומס שישנה הודעה חשובה לציבור הרחב בגלריה. הוא ניגש וראה שם על הבמה את הציירים הגדולים ביותר, אלו שבשבילו היו דמות לחיקוי במשך כל שנות התבגרותו. הוא הבחין במיסטר ז'אק מתקרב לדוכן הבמה כדי למסור את ההודעה שכולם ציפו לה: "חברים יקרים, אתמול אני קיבלתי משהו מיוחד, אני רוצה להציג בפניכם את הדיוקן של המלך לואי!" אמר בהתרגשות: "אתמול קיבלתי בחזרה את התמונה ממפכ"ל המשטרה ואמרו שתפסו את הגנבים, סופסוף התמונה חזרה לביתה!" סיפר בהתרגשות. "אבל עלי להציג בפניכם ציור שקיבלתי אתמול בדואר, ציור כה מדהים הרבה שנים לא ראיתי!" אמר והוריד את השקית מהציור. על הציור היה נראה ילד צעיר עם כובע ציירים מנסה לצייר אדם אחר שיושב מולו. סנדיק זיהה את ציורו, הוא היה נרגש ושמח מהעובדה שז'אק אהב את הציור ששלח למשרדו. "חברים, יש בעיה קטנה, לא היה רשום על הציור שם מלא רק ראשי תיבות ת.ס. ואני חושב שאותו צייר רוצה להישאר אנונימי, אבל אם הוא פה בקהל אני באמת רוצה להגיד לו שהציור שלו לא יהיה לבד, יהיה לו שכן חשוב – הציור של המלך לואי!" סיים את נאומו לקול מחיאות הכפיים.
התרגשות נראתה על פניו של תומס, בפעם הראשונה בחייו הוא הבין שהערך עבורו היה ההגעה למטרה יותר מהפרס שבצידה. עצם הזכייה בתחרות, למרות הישארו צייר אנונימי, נתנה לו את התחושה שהציור שלו שישכון כבוד במוזיאון, יהיה עבורו כסמל ההצלחה ליגיעה ומאמץ בדרך למטרה…
לפעמים עצם ההגעה למטרה, חשובה הרבה יותר מהמטרה עצמה. כאשר אנו נציב לעצמנו יעדים ונעמוד בהם בכבוד, הסיפוק והתחושה של ההצלחה, יהוו עבורנו כגורם מדרבן לעמוד בכל היעדים שנציב לעצמנו בכל תחומי החיים.
