שאלה: שלום הרב. קוראים לי אמיר, אני בן 15 וכולם אומרים שיש לי לשון חדה. אני שנון וחד ויודע תמיד לצלוף את המילים הנכונות. לפעמים זה יוצא טוב ואנשים צוחקים מהבדיחות או מהמשפטים החכמים שלי. לפעמים קצת פחות ואנשים נעלבים מהעקיצות. דוגרי, אני לא מבין מה עושים מזה כזה עניין. בסך הכול אני מדבר. לא שהרבצתי למישהו או גנבתי. סתם אמרתי מילים. זה באמת כזה נורא?
תשובה: שלום אמיר.
שמע סיפור מדהים שקרה לדפנה, מורה בכיתה א'. היא לימדה את הילדים שבזמן קריאת שמע צריך לכסות את העיניים באמצעות יד ימין. היא שמה לב שכל הילדים אכן עושים זאת חוץ מילד אחד. הוא אמנם קורא קריאת שמע אבל לא מכסה את עיניו. היא התפלאה מאוד. 'למה? וכי יש קושי להרים את יד ימין ולכסות את העיניים?'
בהפסקה היא נגשה אליו והתעניינה למה הוא לא עושה כפי שלימדה ומכסה את עיניו.
"אני לא יכול", ענה לה הילד, "אין לי יד ימין". דפנה הופתעה מאוד. "מה זאת אומרת אין לך יד ימין?! הנה, יש לך שתי ידיים, זו שמאל וזו ימין".
"לא", התעקש הילד, "אין לי יד ימין".
"בוודאי שיש לך", התעקשה גם המורה, "זו יד ימין שלך, ואתה פשוט צריך לכסות איתה את העיניים".
מה התברר?
הילדון החמוד הזה היה קצת איטי ומגושם וכשהוא היה מתארגן בבוקר לצאת לבית הספר דברים היו לוקחים לו קצת יותר זמן מאחרים, לפעמים גם היה נופל לו משהו מהיד. פעם אחת אמא שלו התרגזה ואמרה: "אתה, יש לך שתי ידיים שמאליות!"
לא תאמין, אמיר, אבל הילד פשוט הפנים את הדברים וקיבל כעובדה את המצב שלו יש שתי ידיים שמאליות ואין לו אף יד ימין… ממילא כשצריך להרים את יד ימין כדי לכסות את העיניים – הוא לא יכול, כי פשוט אין לו יד ימין.
למה אני מספר לך את כל זה?
אנחנו חיים בעולם שנוטה להעריך מעשים אבל לזלזל במילים. אם בבית ספר ילד יתנהג באלימות פיזית כלפי ילד אחר וידחוף אותו מהמדרגות והשני ייפול ויפתח את הראש או ישבור יד, הילד הראשון יושעה באופן מיידי ויקבל עונש חמור. לעומת זאת, אם בזמן שיעור ילד אחד יזלזל בילד אחר בגלל תשובה שאמר, יצחק עליו או יכנה אותו בשם גנאי, בדרך כלל לא יקרה דבר. אפילו המורה יתעלם וימשיך הלאה ללמד את החומר.
אבל רגע, אמנם הוא לא שבר לו את היד אבל ייתכן שהוא שבר לו את הלב… נכון, זה היה רק מילים, אבל הן יכולות להיות כמו חץ שננעץ בלב.
מנקודת מבט יהודית יש ערך עצום למילים. שלמה המלך אמר "מוות וחיים ביד לשון" (משלי י"ח, כ"א). אפשר להשתמש במילים כדי לחזק, לעודד ולתת כוח. ואפשר להשתמש בהן כדי לפגוע, להשפיל ולהשמיץ.
אם הקב"ה בירך אותך, אמיר, בכוח בלשון, בוודאי שיש עניין להשתמש בו, אבל צריך לעשות את זה בחכמה ולדעת גם להתגבר בעת הצורך. אני ממליץ לך להקדיש מדי יום כמה דקות ללימוד בספר "חפץ חיים" שבו מדריך אותנו רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בכללי הזהב: מה מותר לדבר ומתי עדיף לשתוק.
טיפ חשוב: בכל פעם כשיש לך ספק האם לומר משהו או שאולי יש מישהו שייפגע – עדיף לוותר. כשמדובר בחשש לפגיעה ברגשות של מישהו אחר – לא לוקחים סיכונים.
חז"ל מלמדים אותנו שמי ששומר על הלשון ועל כוח הדיבור שלו לדברים טובים, יש לתפילה וללימוד התורה שהוא מוציא מפיו השפעה גדולה הרבה יותר.
אני מאחל לך, אמיר, שתשתמש בכישרון הדיבור המיוחד שלך רק לדברים טובים ותביא איתו הרבה ברכה לעולם.
