בקשת סליחה

אחת המילים היותר קשורות לימי אלול ותשרי היא המילה 'סליחה'. אם זה סביב אמירת 'הסליחות' בבית הכנסת בימים אלו ואם בקשר לבקשת הסליחה מהסובבים אותנו, שאותה אנו עושים כחלק מתהליך החזרה שלנו בתשובה. עד כמה באמת אנחנו נוטים להתנצל ולבקש סליחה? הרבה או קצת? ואם כבר החלטנו להתנצל – האם יש דרכים יעילות ואפקטיביות יותר לעשות זאת? או במילים אחרות: מהי הדרך הנכונה לבקשת סליחה כזאת שתתקבל בברכה על ידי הצד הפגוע? ובכן, מתברר שכמה וכמה מחקרים נעשו בתחום ואת חלק ממסקנותיהם נציג מיד. רק נדגיש כי נתייחס לבקשת הסליחה מהפן המחקרי שלה ולא מהפן הדתי, אם כי ישנן הקבלות רבות – כפי שמיד תיווכחו.

קצת מספרים סביב בקשת סליחה:

79% – אחוז האנשים הממוצע שמתנצלים במידה והם מאחרים לפגישה.

368,000,000 – על פי מחקר אנגלי, זו כמות הפעמים היומית שנאמרת המילה 'sorry' ברחבי אנגליה.

8 – בממוצע, כמות הפעמים שאדם מתנצל ביום.

12% – אחוז האנשים אשר מתנצלים ביום בערך 20 פעמים ביום.

73% – על פי מחקר שבחן עד כמה התנצלות עוזרת להגיע לפשרה ('הסדר משפטי') במקרה של תאונה, זהו אחוז המקרים בהם הגיעו לפשרה כשהייתה התנצלות. כשלא הייתה התנצלות הסיכוי לפשרה ירד ל- 35% בלבד.

שתי הטעויות הנפוצות ביותר:

על פי מחקרים שנעשו בתחום ההתנצלות, ישנן שתי טעויות גדולות אשר רבים נוטים לעשות כשהם מתנצלים והדבר פוגע משמעותית בסיכוי שהתנצלותם תתקבל בצורה טובה ואמיתית.

הטעות הראשונה: אי לקיחת אחריות. התנצלות שבנויה ברובה על משפטים כמו: 'לא הייתי מרוכז', 'היה לי יום רע', 'לא היה לי מצב רוח ולכן…' – מתקבלת כאי לקיחת אחריות וממילא אינה נשמעת אמיתית וכנה. ניתן כמובן לכלול בהתנצלות את הרקע ואת מצב הרוח, אך חשוב שתופיע שם לקיחת אחריות מפורשת על המעשה הלא טוב שעשינו.

הטעות השנייה: רמיזה כי האדם השני נפגע באשמתו. אנשים רבים נוטים לנסח את התנצלותם בצורה הבאה: 'אם נפגעת, אני מתנצל', 'סליחה אם נפגעת ממני' וכדומה. בחירת מילים זו גורמת לשני לחשוב כי זו אשמתו שנפגע והוא בוחר לעשות זאת. אם אכן הוא בחר להיפגע – אז אתה מצידך מוכן לומר את הנוסח המקובל ולבקש סליחה, אך רק אם הוא בחר להיפגע. ניכר מהמחקרים כי אנשים סולדים מהתנצלות שכזו ולא רואים בה בקשת סליחה אמיתית.

אז איך צריך להתנצל?

סיכום כמה מחקרים שנעשו בתחום מעלה כי ישנם כמה מוטיבים שחשוב מאד שיופיעו בבקשת סליחה – מוטיבים שרובם גם מככבים בהלכות תשובה ביהדות. ככל שיותר מהם יופיעו – כך עולה הסיכוי שהשני ימחל בלב שלם:

1. לקיחת אחריות. אמירה ברורה כי היית לא בסדר, פגעת בשני ואתה מודה שזו הייתה טעות.
2. הצעה לתיקון כלשהו. גם אם לא ניתן לתקן את העוול שנגרם, עצם המוטיבציה לעשות משהו כדי לתקן חלק מהפגיעה מתקבלת בברכה.
3. הבעת חרטה. אמירה ברורה כי אתה מתחרט על המעשה ובדיעבד אתה מצטער שפעלת כפי שפעלת. מחקר שדימה חבר מושבעים בבית משפט הראה כי הבעת חרטה העלתה בצורה משמעותית את הסיכוי להקלה בעונש. ניתן לשער כי התחושה הרעה שיש לאדם המתנצל נתפסת כחלק מהעונש המגיע לו – עונש שהוא כבר קיבל.
4. קבלה לעתיד. הבטחה שזה לא יקרה שוב. הבעה כנה ואמתית שאם בעתיד תגיעו לסיטואציה דומה – אתה תפעל בצורה שונה, טובה יותר. כזו שלא תגרום לפגיעה בשני.

והערה קטנה לסיום: אם האדם שנפגע עדיין נסער ממה שקרה – כדאי לחכות קצת ולהתנצל מאוחר יותר. שנזכה לדעת לקחת אחריות על מעשינו ולחזור בתשובה שלמה.