חיים ישב מול צוות ההנהלה הבכירה והביט בהם בדריכות, הוא היה מספיק הגון כדי לא לבוא אליהם בטענות למרות שהיה ברור לו שיש כאן בעיה קשה. המציאות הייתה ברורה והוכיחה שתפוקת המפעל ירדה לאחרונה בעשרים אחוזים, אלא שהבעיה הגדולה הייתה שלצוות המנהלים לא היו תשובות ברורות והם גם לא ידעו להצביע על הסיבה לכך, הם רק הבינו שישנה כאן בעיה מהותית גדולה שאותה צריך לפתור בהקדם האפשרי.
בהתחלה חשבו המנהלים שהבעיה היא טכנית ונעשו מספר ניסיונות כדי לשפר את ביצועי המכונות המשוכללות אבל מהר מאוד התברר שהמכונות אכן עושות את עבודתם נאמנה. גם חומרי הגלם המגיעים אל המפעל שנבדקו ונמצאו איכותיים כבעבר, החלב הגולמי גם הוא לא השתנה בשנים האחרונות וככל שחלף הזמן הבין חיים המנכ"ל הטרי וצוות המנהלים שלצדו שהבעיה המרכזית נמצאת בכוח האדם שבמפעל, ככל הנראה המוטיבציה של צוות העובדים החלה להישחק בזמן האחרון בצורה משמעותית, דבר שהשפיע באופן דרמטי על תפוקת המפעל שהלכה ופחתה מיום ליום.
חיים לא התכוון להרים ידיים וחשב על מספר רעיונות שיחזקו את המוטיבציה אצל עובדי המפעל, ביניהם מענק כספי מיוחד לעובד המצטיין בכל חודש, ערב גיבוש מהנה לעובדים, אבל מהר מאוד התברר שהרעיונות הללו מצליחים לצמצם את הבעיה ליומיים – שלושה, אבל מיד לאחר מכן יכולת הייצור חוזרת למתכונת הקבועה שלפיה המפעל המצליח, ממשיך לרדת בכל פעם בעשרים אחוזים מהיקף היצור.
זאת הייתה שעת אחר צהרים חמימה, כשחיים סיים את יום העבודה שלו ויצא ממשרדו, הוא חצה את המפעל לאורכו ונהנה להביט בעשרות העובדים השקועים בעבודתם אבל ההרגשה החמוצה של הבעיה המלווה את המפעל בחודשים האחרונים לא נתנה לו מנוח, הוא חלף על פני מחלקות היצור השונות החל ממכלי הענק של החלב, חדרי התמציות ובריכות ההשריה של הגבינות הקשות ועד למחלקת האריזה המשוכללת הפועלת ללא מגע יד אדם, רגע לפני שיצא הוא עבר על יד פאר הטכנולוגיה של המפעל המצליח, מחלקת בקרת המוצרים המתקדמת, זאת שאמורה לקחת דגימות מכל מוצר במפעל ולבדוק את איכותו, ואם הוא נמצא פגום מעט מועברת הוראה אוטומטית להשמיד את כל התוצרת הדומה כדי שחלילה לא ייחשף המפעל לתביעות נזיקין בגין תוצרת קלוקלת שהגיעה למדפי הסופר.
חיים יצא החוצה והספיק לראות שלושה פועלים משליכים מספר ארגזים של גבינה אל מכולת ההשמדה, הוא היה בטוח שמדובר בעוד יום שגרתי, אבל כשהביט בפניהם של שלושת העובדים הוותיקים, היה נדמה לו שהוא מבחין בהבעה מוזרה על פניהם.
הוא לא ידע להצביע מה בדיוק הפריע לו אבל בדרך השקטה לבית, החלו גלגלי מוחו לנוע במהירות, והפאזל החל להתחבר במוחו באיטיות, "אני חייב לברר משהו" לחש לעצמו, ושלף מכיסו את הטלפון הסלולארי.
"תגיד ברוך!" פתח מיד חיים את השיחה עם מנהל אגף הלוגיסטיקה. "מתי העברנו את מכולת ההשמדה לתוך המפעל עצמו?" ברוך לא ממש הבין מה זה משנה, אבל ענה: "לפני ארבעה חודשים בערך" חיים הודה לו וניתק את השיחה.
באותו רגע מול עיניו עמדה דמותו של אביו שנפטר חודשים ספורים קודם, אביו שהיה עובד קשה למחייתו בחברה לסלילת כבישים, אמר תמיד: "אחרי כל העבודה הקשה כשאתה מסתכל אחורה ורואה את הכביש הארוך סלול, רק זה מה שנותן לך את הכוח להמשיך הלאה בעבודה!" כנראה שאבא אכן צדק בדבריו, אמר חיים לעצמו בחלל הרכב הריק, לפתע הוא הבין שלעובדים שעמלים לפרנסתם בעבודת הכפיים במפעל, קשה לראות שהמוצרים שעליהם טרחו ועבדו כל כך מושלכים לפח האשפה, ואם עד לפני מספר חודשים הייתה משאית מיוחדת שאוספת את המוצרים הפגומים ומעבירה אותם למפעל סמוך שם הם היו מושמדים, לאחרונה הם החלו לעשות זאת בעצמם וכנראה שזאת הסיבה שגרמה להם לירידה במוטיבציה ולתפוקה ההולכת ויורדת.
חיים עדיין היה מסופק האם אכן יכולה הרגשתם האישית של העובדים, להשפיע בצורה כל כך דרסטית על התוצרת במפעל, אבל הוא החליט ששווה לו לנסות. למחרת הוא הצליח לשכנע את בעלי המפעל להרחיק מהמקום את מכולת ההשמדה למקום מחוץ למפעל, אמנם בתחילה הם לא ממש האמינו שמשהו ישתנה, אבל שבועיים בלבד הספיקו כדי להבין שאכן חיים המנכ"ל לא טעה בהערכתו וכנראה שהדלק הכי טוב להמשיך קדימה הוא להביט לאחור וליהנות ממה שיצרת ולא משנה כמה קשה עבדת בשבילו, וכאשר זה לא קורה ותוצאות העמל מושלכות לפח האשפה, הרצון להמשיך ולפעול הולך ויורד עם הזמן…
הדבר היחיד שיכול לתת לנו את הכוח קדימה לאורך כל הדרך, היא היכולת להסתכל על ההצלחות שלנו ולא על הכישלונות. אם נדע לשאוב סיפוק ואנרגיה מכל הצלחה, נוכל לצעוד קדימה ולהתגבר על הקשיים, מכיוון שאנו מצליחים להצעיד את עצמנו קדימה בזכות ההצלחות שצברנו…