'אני לא מאמין שהלימודים האלה הולכים להסתיים בקרוב', חשב לעצמו איתן בסיפוק. בעוד חודש בדיוק הוא יסיים את לימודי ראיית החשבון שעליהם הוא שוקד כבר ארבע שנים. מילדותו היה ברור לו שיום יבוא והוא יהיה רואה חשבון. הוא תמיד היה טוב במספרים, היה הראשון לסיים מבחנים במתמטיקה והייתה לו חשיבה חדה ומהירה. עוד בתחילת לימודיו, שמע איתן על משרד רואי החשבון של אמנון ארליך האגדי. כבר בתקופת הלימודים החל להפעיל קשרים כדי להתקבל לעבוד שם בסוף לימודיו. נותרו לו עוד מבחנים בודדים לפני שיקבל את התואר הנכסף והוא לא חשש מהם במיוחד, משום שציונים גבוהים היו אצלו דבר שבשגרה.
באחד הבקרים נכנס איתן לאוניברסיטה כהרגלו, ביודעו שמחר יתקיים המבחן המסכם בסטטיסטיקה. בכניסתו לבניין הכיתות הרגיש טפיחה מפתיעה על גבו. "איתן! איפה היית אתמול? חיכינו לך!" שמע את אורי חברו לכיתה שואל בפליאה. "מה היה אתמול?" איתן התקשה להיזכר. "אתה צוחק איתי? קבענו ללמוד יחד למבחן, סיכמנו שנשב עד הלילה ונעבור על החומר!" איתן הבין ששכח מזה לחלוטין. "טוב אורי, לא נורא, נקבע למבחן הבא", השיב לו איתן. "אבל הייתי צריך את העזרה שלך, סמכתי עליך!" התעקש אורי שהביטול של איתן העיב על הציון במבחן. איתן לא הבין למה אורי עושה עניין כזה גדול מזה שהוא שכח, קורה ששוכחים. אבל בשביל אורי זה היה עניין שבשגרה, איתן שכח להגיע כמעט לכל המפגשים איתו. אורי החליט בליבו שמבחינתו איתן מחוק, הוא לא צריך חבר כזה יותר.
באותו ערב, לאחר יום לימודים ארוך, הגיע איתן הביתה ושיחק כדורגל בחצר ביתו עם אחיו הקטן. השניים נהנו יחד מאוד, הבקיעו גולים רבים וצחקו לא מעט. "איתן, בבקשה!" אמר אחיו, "מחר בבוקר יש את משחק הגמר בחוג הכדורגל שלי, תוכל בבקשה לבוא לראות אותי משחק? אני מבקיע יותר גולים כשאתה לידי!" ביקש האח בהתלהבות. "בטח שאבוא! אביא איתי גם שלט כדי לעודד את הקבוצה שלך, אין לי ספק שתהיה מצוין!".
למחרת בבוקר, הגיע איתן למבחן בסטטיסטיקה כשהוא ערני ומוכן להיבחן. עוד קורס שיסתיים, עוד צעד בדרך לתחילת העבודה במשרד של אמנון ארליך. לאחר שסיים את המבחן כשהוא מרוצה, הוא הבחין שיש לו שלוש שיחות שלא נענו מאמו. הוא דאג וחייג אליה. "איתן, איפה היית? אחיך חיכה לך שתגיע למשחק, הוא סירב לתת להם להתחיל כי אמר שאתה בדרך!" איתן נבהל. הוא הבין שכשהבטיח אתמול לאחיו, הוא שכח מהמבחן בסטטיסטיקה. הוא מיהר להתקשר לאחיו ולהתנצל, אך הרגיש שאחיו פגוע ממש מהעובדה שהוא שכח ממנו.
חודשיים חלפו, התואר כבר בידיו של איתן, והוא צעד לראשונה במשרדיו של אמנון ארליך. הכל היה גדול ויפה, הייתה הרגשה של מקצועיות באוויר והוא הרגיש שהוא ממש חי את החלום. בשעה 8:07 בבוקר, כשנכנס לחדר הישיבות הגדול, הוא הופתע לגלות שהישיבה החלה כבר בלעדיו. "בוקר טוב איתן, מדוע איחרת? ציינו שמתחילים בשמונה. הצטרף בבקשה". המנהל לא ראה בעין יפה את האיחור לישיבה הראשונה שלו בחברה, אבל שם זה רק התחיל.
איתן התחייב לפרסם את הפרויקט הראשון שלו בעבודה כבר ביום ראשון הקרוב, כל הפרסומים הודיעו שהשקת הפרויקט תקרה ביום זה והציפייה הייתה רבה. בפועל, איתן השיג את האישורים הסופיים להשקת הפרויקט רק ביום שלישי, ומבחינתו איחור של יומיים לא היה קריטי.
למחרת בבוקר, המנכ"ל ארליך זימן את איתן לשיחת שימוע, כזאת שעושים לפני פיטורין. איתן הבין שעבודת חלומותיו חומקת ממנו, והרגיש אבוד. "ארליך, בבקשה, תן לי הזדמנות, אני יכול להשתנות!" איתן התחנן. בליבו הבין שהוא חייב לפעול אחרת, אך לא ידע איך להתחיל. בדיוק באותו רגע, נכנס הסגן של ארליך למשרד, ואיתן נדהם. הסגן היה לא אחר מאשר אורי, אותו חבר מהלימודים שאת הפגישות איתו איתן תמיד שכח. איך אורי הצליח להגיע כל כך מהר לעמדת סגן המנכ"ל? הרי הציונים של אורי היו יותר נמוכים משלו! אורי הניח על שולחנו של ארליך את תיק הדוחות הכספיים. "וואו אורי, זה כבר מוכן? הרי תאריך ההגשה הוא רק בעוד שבוע! אני שמח שאפשר לסמוך עליך!" התלהב ארליך.
המילים 'אפשר לסמוך עליך' הדהדו באזניו של איתן, אף אחד מעולם לא אמר לו אותן. הוא אף פעם לא חשב על זה, שבגלל השכחנות שלו וההבטחות שהוא לא מקיים, קשה לכולם לסמוך עליו. אורי והמנכ"ל החליפו ביניהם כמה מילים, והמנכ"ל סיכם: "איתן, מסתבר שבשנות הלימודים הותרת רושם טוב על אורי, שבא להגנתך כאן. אתה נשאר בעבודה לתקופת ניסיון תחת חסותו של אורי, הוא טוען שאתה מקצועי מאוד ואני סומך עליו". איזה פלא, אותו אורי שנפגע בעבר כל כך מאיתן, בא לעזרתו.
כדי לדעת איך להשתפר איתן התייעץ עם אורי כל הזמן. מדי בוקר הוא הקדים למשרד והגיע אפילו לפני המזכירות. הוא למד איך להציב יעדים מקצועיים בטווחי זמן ברי ביצוע, וניהל את לוח הזמנים שלו ביומן כדי שלא ישכח דבר. הוא הבין, שיכולות אלו לא דרושות ממנו רק כדי להצטיין בעבודה, אלא שהן כלי להצלחה בחיים עצמם…
בפרשת השבוע עם ישראל לומד את דיני הנדר והשבועה, לפיהם אדם שנדר או נשבע, חייב לקיים את דברו. חשוב שנדע שלהבטחות שלנו יש משמעות, ואנו צריכים לדעת לעמוד מאחורי המילים שלנו. זה יציג אותנו כאנשים אמינים ויגרום לנו לסביבה שלנו לסמוך עלינו ועל הבטחותינו.
