השמועה התפשטה בקרב רחבי הממלכה כאש בשדה קוצים ובכל פינה נראו אזרחים שהתווכחו לגבי החוק החדש שחוקק המלך טדיאוס, אבל לא חלף זמן רב ושליחי המלך הופיעו ברחבי העיר והדביקו מודעות גדולות המבהירות באותיות של קידוש לבנה את משמעות החוק: מהיום, לא תהיה אפשרות לעבוד יותר בשעות היום – אלא בשעות הלילה בלבד. מה שבעצם הופך את הלילה ליום, עבור אזרחי המדינה העמלים לפרנסתם. "מה ההיגיון להפוך את הלילה ליום?" ניסו לתהות יודעי דבר, אבל העלו חרס בידם. מטבע הדברים, הגזרה גרמה לתסיסה בקרב האזרחים שלא הבינו מהיכן נפלה עליהם הגזרה המשונה, בפרט לאור העובדה שלא ניתן להסביר אותה בצורה הגיונית המתקבלת על הדעת.
התסיסה שעורר החוק החדש, הגיעה לאוזניו של המלך טדיאוס והוא החליט לרדת אל העם, בתחפושת כמובן – כדי לשמוע מכלי ראשון מה דעתם של האזרחים. הוא התלבש כנווד ויצא בשעות הלילה לרחובות העיר, כדי לפגוש מקרוב את אזרחי המדינה. כשהגיע לרחוב הראשי הוא הבחין בדלת של נפחייה שהייתה פתוחה ובעליה הלם בקורנס על הברזל החם. "שלום לך!" אמר המלך המחופש ונכנס פנימה, הוא התיישב בצד ושאל: "סליחה ידידי שאני מפריע לך, אבל אוכל לשאול אותך מספר שאלות?"
"בשמחה" הניד הנפח בראשו. "מה דעתך על הגזרה החדשה של המלך, שיש לעבוד למחייתך רק בלילה?" הנפח הביט בו לרגע ואז השיב: "איני יודע מה לומר. אך סבור אני שאם כך החליט המלך, מן הסתם הוא יודע מדוע עשה זאת!"
ואילו המלך המשיך בשאלותיו: "האם זו תהיה חוצפה מצידי לשאול אותך כמה אתה מרוויח בחודש ומה אתה עושה את הכסף?"
"אענה לך בשמחה" אמר הנפח. "אבל תצטרך להיכנס פנימה לחדר הפנימי שם יושב אחי הגדול, אין זה כבוד שאענה לך לפניו. אם הוא יסכים שאספר לך, אעשה זאת…" הוא נכנס פנימה והתיישב מול אחיו הגדול יותר של הנפח, שהביט בו במצח חרוש קמטים. "ביקשתי מאחיך הצעיר לספר לי כמה הוא מרוויח בחודש ומה הוא עושה עם כספו, הוא אמר לי לבקש ממך רשות" הסביר המלך את מטרת בואו. חיוך דקיק עלה בזוויות פיו והוא השיב: "אני אענה לך במקומו!" המלך הופתע, אבל האזין בקשב רב לדברי האח: "אחי הנפח מרוויח בחודש שלושה מטבעות זהב, מטבע אחד – הוא מתפרנס ממנו. בשני הוא פורע חוב ובשלישי הוא משקיע בעתיד…" המלך קימט את מצחו במבוכה ויצא מהחדר. "מה כוונתו של אחיך?" תהה המלך באזני הנפח. "מדוע אתה פורע חובות בגיל כזה? ולמה עליך להשקיע לעתיד?"
"אני אסביר" השיב הנפח בחיוך: "מטבע אחד, אני מפרנס בו את הוריי – שגידלו אותי בילדותי ובכך פורע את חובי כלפיהם. מטבע שני, אני מפרנס את ילדיי כדי שהם יפרנסו אותי בעתיד כאשר אזקין ומהשלישי אני מתפרנס…"
"אדם חכם אתה!" אמר המלך בהערצה. "האם אתה יודע מי אני?" החיוך שעל פניו של הנפח רק הלך והתרחב: "כפי ששיערתי מהרגע הראשון, אתה הוא המלך טדיאוס!"
"נכון מאד!" נהנה המלך מפקחותו של הנפח החכם. "כעת אני רוצה שתאמר לי את האמת לגבי החוק החדש שחוקקתי, שמעתי שהמון העם רוחש וגועש ובאתי לראות זאת מקרוב, שמח אני לשמוע את דעתך ולקבל ממך עצה הוגנת" אמר המלך בסקרנות.
"אמשול לך משל…" אמר הנפח: "פעם התווכחו ביניהם השמש והירח מי הגדול והחזק מבין השניים, אמרה השמש: 'האור שלי רב ועצום, אני מחממת את כדור הארץ וקרניי מגיעות לכל פינה' ואילו הירח השיב: 'אין זו חכמה להאיר בשעות שנקבעו כשעות היום, החכמה היא להאיר דווקא כשהחושך שורר ושום אור לא נראה באופק' הוויכוח הלך והתלהט עד שהחליטו שניהם להתייצב בפני הים ולשטוח בפניו את טענותיהם, לאחר שהציגו את הצדדים השיב להם הים: 'הוויכוח של שניכם הוא מיותר, בגלל שעלינו להישאר נאמנים למקור וללכת לפי הוראותיו של הבורא שקבע את היום לזמן שבו תאיר השמש ואת הלילה עבור הירח. ומכיוון שבסופו של דבר כולנו צריכים ללכת לפי הוראות הבורא – זה ממש לא משנה מי גדול או חזק מהשני מכיוון שבסופו של דבר כולנו מבצעים הוראות מלמעלה…"
חיוך התפשט באיטיות על פניו של המלך והרמז הברור היה מובן לו היטב, אבל הנפח המשיך בדבריו: "גם אתה אדוני המלך, בסופו של דבר יציר כפיו של הבורא שיודע הרבה יותר טוב מאיתנו כיצד צריך להתנהל העולם שברא. כל התערבות כזאת או אחרת, משבשת את החיים ומעיבה על נאמנותנו כלפי יצירתו המופלאה של הבורא…"
המלך קם ממקומו בהתרגשות ולחץ בחוזקה את ידו של הנפח החכם, כבר ביום שלמחרת התבשרו תושבי הממלכה על ביטול החוק המוזר. אך איש לא ידע מעולם, שנפח חכם אחד הצליח היכן שנכשלו יועציו של המלך….
השבוע תחול הילולת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי מחבר ספר ה'זוהר' הקדוש. אחת המימרות המפורסמות בתקופתנו של רשב"י היא: 'בהון ספרא, יפקון מן גלותא' כלומר בזכות לימוד ספר הזוהר יזכו עם ישראל לצאת מהגלות ברחמים. כשאתה מביט לאחור ורואה כיצד עם ישראל שרד אלפי שנים של צרות ורדיפות, אתה מבין שעליך להיצמד למקור – לתורה, לנביאים ולחז"ל הקדושים שהכינו אותנו לקראת העתיד ולא לסטות מן הדרך המסורה שלנו מדורי דורות, מכיוון שרק באמצעות התורה נשמרה המסורת ולפיד היהדות נותר דולק ומאיר במשך כל הדורות.
