לפני חודשים אחדים 'סערה' הרשת החברתית סביב חשבון מסוים שהיה פעיל במיוחד. היה זה חשבון של משפחה שהעלתה סרטונים של אחד האחים, בשנות העשרים לחייו, בשלל סיטואציות מביכות בהן הוא מתעצבן, יורק בכעס וכדומה. אה, ועוד פרט מידע חשוב – האח היה מוגבל עם תסמונת דאון. למרבה הבושה לחשבון זה היו כ-135 אלף עוקבים! לאחר שעמותת 'שווים' חשפה את דבר החשבון המזעזע הזה, הוחלט להסיר אותו מהרשת.
אנשים 'חלשים' נוטים להיות מושאים ללעג או פגיעה ולרוב הם הקורבנות הכי נגישים ונוחים שניתן למצוא. אנשים עם מוגבלות שכלית או פיזית, אנשים אשר נמצאים בסביבה בה בולט שוני מסוים אצלם כגון מוצא, לבוש, או מנהגים וכמובן ילדים ובני נוער שהמקובלות החברתית שלהם אינה גבוהה. עלינו, כאנשים המשתייכים לסביבה מסוימת, מוטלת האחריות לדאוג להגן עליהם ולמנוע מהם פגיעה שכזו, ובטח שלא להיות מאלה שפוגעים בחלשים ובמסכנים.
אז כמה פוגעים אצלנו בחלשים?
47% מהילדים ובני הנוער מדווחים כי לעיתים הם נקלעים למצב הנותן להם חוויית דחייה: חרם, הצקות, נידוי, השפלה וכדומה. לרוב זה קורה בתקופה שבה הם יותר חלשים ופגיעים מבחינה חברתית.
10% מהילדים הללו הם 'דחויים כרוניים', כלומר כאלה שבאופן קבוע סובלים ממצב של דחייה וחוסר ביטחון חברתי.
מחקרים מראים שבני נוער אשר חווים דחייה חברתית חריפה וממושכת מעלים משמעותית את סיכוייהם ל: נשירה מבית הספר, עבריינות, שוטטות, הצטרפות לחבורות רחוב המספקות תחושת שייכות וביטחון, הפרעות רגשיות ועוד…
גם ב'עולם המבוגרים' בעלי מוגבלויות סובלים מאפליה: כמות בעלי המוגבלויות המדווחים על חוויות של אפליה בעבודה היא פי 2.5 מאשר באוכלוסייה הרגילה. זהו גם הפער בעניין הגשת מועמדות לתפקיד בכיר יותר במקום העבודה.
אלימות ופגיעה בחלש מתרחשת בכל האוכלוסיות והמעמדות החברתיים-כלכליים בישראל. עם זאת, מעניין לראות כי כמה מחקרים שונים הראו את אותה המגמה לפיה בבתי ספר של מעמדות 'נמוכים' מבחינה חברתית – כלכלית יש יותר מקרי אלימות של פגיעה פיזית או פגיעה ברכוש ואילו בבתי ספר של מעמדות 'גבוהים' יש הרבה יותר אלימות מילולית.
מחקר חינוכי העלה כי למעלה ממחצית מתלמידי היסודי וחטיבות הביניים בישראלי דווחו כי לפחות פעם בחודש הם נפגעים מלעג, השפלה או העלבה. מחקר מקיף שכלל כ-3,000 בני נוער מ-21 בתי ספר שונים חיזק מספרים אלו והציב נתונים שאינם מעודדים במיוחד.
למה זה קורה?
בני נוער נמצאים באופן תמידי ב'מלחמת מעמדות' שבה עליהם למצוא את מקומם בחברה, לבסס אותו ולהצליח לשמור עליו לאורך זמן. הדבר דורש מאמץ יומיומי גם אם לא תמיד זה נמצא ב'מודע' של הנוער, פעמים רבות זה 'בתת-מודע'. אחת הדרכים הכי קלות ונגישות לקבלת חיזוק חברתי היא התנשאות והתבלטות בשטח על ידי פגיעה באחר. ובמי יותר קל לפגוע מאשר בחלש? אותו אחד שאין חשש שינסה לפגוע בך בחזרה כי הוא יודע שלא יצליח בכך? לפעמים זה חבר לא מקובל מהכיתה, לפעמים עולה חדש או ילד קטן ולפעמים בעל מוגבלות.
אז מה אפשר לעשות?
בגדול, ישנם שלושה דברים שבידינו לעשות:
א') לא לפגוע: להתאפק ולא לפגוע באחר, גם כשזה ממש 'מתבקש'. לעצור את עצמנו ולזכור כי יש מולנו אדם. אדם שהוא פגוע וכאוב.
ב') לא להיות קהל מעודד: כמעט ואין מקרים של פגיעה בחלש ללא קהל וצופים. אשר על כן, אם כשאנו נתקלים בתופעה זו נקפיד להיות ביקורתיים כלפי התוקף ולא ניתן לו את התחושה שהוא מקבל פרס על ההצקות שלו, נוכל להוריד את רמת הרצון שלו לפגוע באחרים.
ג') למנוע: כשאנו נתקלים בתופעות מכוערות של פגיעה בחלש הכי טוב שננסה למנוע את הדבר, אם על ידי עצירת התוקף ואם על ידי דיווח עליו לגורם אחראי שיוכל לעזור.
לסיכום:
פגיעה בחלשים היא תופעה נפוצה אשר מתרחשת מתוך דחף מאד 'טבעי'. יחד עם זאת, הנזק שלה הוא עצום ועלינו כחברה וכפרטים לעשות מה שביכולתנו כדי למנוע אותה.
כל פעולה קטנה יוצרת מעשים גדולים – והלוואי ושנזכה כולנו לאהבת חינם!
