בעיירה בורנהיים היה נפוץ הביטוי: "אמרת שיכר תפוחים, אמרת קרביץ" ולא בכדי; משפחת קרביץ העבירה את המתכון הסודי לשיכר המפורסם מדורי דורות כל הדרך לראש השושלת שזיקק שיכר תפוחים לקיסר זיגפריד הראשון. המבשלה המשפחתית התגאתה בשלל סוגי שיכר, ומוצרי הדגל היו שיכר התפוחים המפורסם, בירת חיטה, בירת שעורה וגם מיץ תפוזים סחוט טרי ומרענן. הבקבוקים נודעו בצורתם הייחודית, בצבעם השחור ובחוסר בתוויות מזהות. "זאת קבלה מדורי דורות!" היה מפטיר קרביץ, "זה נותן תחושה אותנטית וביתית יותר", נידב הסבר קלוש נוסף.
באמצע שבוע קיצי אחד התקשר בצהלה היינריך פאולר לגוסטב קרביץ, הלא הוא יורש אימפריית השיכר והמנכ"ל המכהן, והזמין לא פחות משלושה ארגזי שיכר אקסטרה לארג' לרגל הולדת בתו העשירית במזל טוב. קרביץ רשם בכובד ראש את ההזמנה על פיסת נייר מזדמנת והבטיח שבערב האירוע בן זקוניו יגיע עם עגלת המתכת והארגזים אל היכל העם של עיריית בורנהיים, שם התעתדה להיערך החגיגה בהשתתפות נרחבת של ידידיו ומוקיריו של פאולר.
בבוקר המסיבה עם שחר, בעוד הדרורים נותנים קולם בשיר בין צמרות העצים, שלח פאולר את ילדיו והורה להם לערוך את השולחנות במיני מתיקה ומגדנות כיד המלך. "אינני רוצה שהשיכר יסיח את דעתם של האורחים", הדריך אותם פאולר, "לכן רק אחרי שאשא דברי ברכה, הכניסו את בקבוקי השיכר. ברגע שתשמעו צעקות 'מזל טוב!' רמות, זה הסימן שלכם להכניס את השיכר", סיכם איתם פאולר.
"אבא סיים את הנאום!" הכריז יוהן, בכור הפאולרים, בפאתוס השמור למפקדים בצבא הפרוסי. הילדים העמיסו בקבוקי שיכר ככל שהצליחו לדחוס בידיהם הקטנות ויצאו בשיירה עורפית אל היכל העם. "שמעתי שהוא הביא שלושה ארגזים של קרביץ תפוחים משובח", רחשה השמועה בין השולחנות והכניסה את קיבות המשתתפים לכוננות ספיגה. הבקבוקים פוזרו בצורה אסטרטגית בין השולחנות, ולכל אחד מהם צורפה צלחת בוטנים מפולפלים, כדי שהשיכר יחליק בגרון.
אבל כגודל הציפייה כך היה גודל האכזבה. "מה זה?" "לא יכול להיות!" הדהדו הקריאות בחלל היכל העם. פאולר נרעש מייד אל אחד השולחנות ובירר אם השיכר חמוץ או משהו. "בכלל לא חמוץ!" השיב לו האנס פרידריך, שתיין בקיא ורגיל, "דווקא מתוק מאוד, מתוק יותר מדי, זה מיץ תפוזים…" את שארית המסיבה בילה פאולר בניסיון לשמור על חיוך ולקבל בברכה את הגיחוכים והעקיצות שניחתו עליו מכל עבר.
כבר באותו לילה חייג פאולר בתנועות נזעמות לקרביץ, האשים אותו שהוא הרס לו את השמחה וביקש ממנו החזר כספי מלא על כל בקבוקי השיכר. בתגובה ענה קרביץ בשלווה אופיינית שהוא בבירור זוכר שהוא ביקש בקבוקי תפוזים ולא תפוחים, וכך גם מופיע בפתק ההזמנה. פאולר נזכר שהוא בדיוק היה בקניות וייתכן שהוא אמר תפוזים לבתו הקטנה שנדנדה לו שהיא רוצה פרי באותו רגע. "אבל זה לא משנה!" קצף פאולר, "אמרתי לך במפורש שאני עורך מסיבה לרגל הולדת בתי, ומי בדיוק מגיש לאורחים במסיבה מיץ תפוזים?!" הטונים עלו, רמת הטיעונים ירדה ופתרון לא היה באופק.
למחרת התייצבו שניהם בבית המשפט המחוזי של השופט הזקן אלפרד ושטחו לפניו את טענותיהם. השופט הזקן עצם את עיניו דקות אחדות ושקע בשרעפים. כאשר פקח אותן הוא הביט בקרביץ ושאל אותו: "האם הכנת שיכר תפוחים השבוע?" קרביץ הודה שלראשונה לא היו לו הזמנות מלבד בקבוק אחד לגברת אדלמן שלא מוותרת על השיכר שלה בשום פנים ואופן. "הביאו אותה הנה!" ביקש השופט ממזכיר בית המשפט, והלה יצא מייד לעשות כמצוות השופט. לאחר כרבע שעה חזר המזכיר בידיים ריקות: "הגברת ובעלה סובלים מחולי מעיים", הוא סיפר, "הם לא יכולים לצאת ממיטת חוליים כבר יומיים".
שני הניצים הביטו המומים בפני השופט. "מה זה אומר?" ניסה פאולר לעכל את האירוע. "זה אומר שבזכות קרביץ כל אורחי המסיבה שלך ניצלו מחולי מעיים!" הסביר השופט בחיוך. "אבל איך ידעת?" שאל קרביץ ההמום. השופט חייך בנועם: "לא נביא אני ולא בן נביא, אבל לכל דבר בחיים יש סיבה, ואם קרה דבר כזה, כנראה יש סיבה טובה שהוא קרה. נוסף על כך, היום בבוקר הגיע אליי המסמך הזה!" והוא הרים דף שנח לפניו.
"איגוד פיקוח המזון הממשלתי שלח להזהיר מפני יבול פגום של תפוחים שקשה לזהות בלי בדיקות מתקדמות. ההמלצה שלהם היא להימנע מלצרוך תפוחים בזמן הקרוב, עד הודעה חדשה".
פאולר וקרביץ הביטו זה בזה מבוישים. "אני מתנצל שצעקתי עליך", פתח פאולר, "ומובן שאני לא תובע ממך כסף בכלל!" "סליחה שעשיתי לך בושות במסיבה", ענה לו קרביץ בנימה מפויסת. "דווקא היו כאלו שהחמיאו על מיץ התפוזים", גילה פאולר. "טוב מאוד", צחק קרביץ, "שיתרגלו, בזמן הקרוב זה כנראה מה שהולכים לשתות פה בעיירה".
לפעמים אנחנו ממהרים לשפוט אדם שנגרם לנו על ידו דבר רע, אבל אסור לנו לשכוח שהכול חלק מתוכנית אלוקית סדורה. גם אם אנחנו בראייה השטחית שלנו לא מבינים, עלינו להאמין שהכול לטובה ומעז יצא מתוק.
