שאלה: שלום הרב. איך נוצר הקטע של עדות? הרי כולנו יהודים. מה פתאום נוצרו כאלו הבדלים בינינו, הרי קיבלנו את אותה תורה. ועוד שאלה, אם אני אשכנזי ומאוד אוהב את המנהגים של הספרדים מותר לי לאמץ אותם? לא סתם אני שואל. יש מנהג אחד של הספרדים שממש בא לי לאמץ: לאכול קטניות בפסח. זה לא פייר שרק בגלל שסבא שלי נולד בפולין אני צריך להישאר רעב בפסח, וחבר שלי שסבא שלו נולד בעיראק יכול לאכול חופשי אורז, חומוס ותירס.
ועוד דבר: אם הזדמנתי לבית כנסת ספרדי, מה אני אמור לעשות? להתפלל בנוסח האשכנזי שאני רגיל אליו או להתפלל עם כולם?
וואי, זה מעצבן ההבדלים האלו במנהגים וגם יוצר פירוד בין האנשים. למה לא מתאספים כל הרבנים ומחליטים ליצור נוסח אחד שכולם יתפללו בו?!
שחר.
תשובה: שלום שחר.
אתה צודק. כולנו יהודים. הנשמות של כולנו עמדו למרגלות הר סיני וקיבלו תורה משמים. ובאמת, ההבדלים בינינו אינם כאלו גדולים. כל העדות מאמינות באותם שלושה עשר עיקרי אמונה. כולנו תוקעים בשופר בראש השנה, שולחים מנות בפורים וצמים בתשעה באב. ההבדלים הם בעיקר בפרטים ובמנהגים השונים.
האם אפשר להחליף למנהגים של עדה אחרת? התשובה היא לא. כל אחד צריך לשמור את מנהג אבותיו, וכמו שאומר הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך" (משלי י"א).
לגבי קטניות בפסח – כבר מאות שנים נהגו בעדות אשכנז להימנע מלאכול קטניות בפסח. יש למנהג הזה כמה טעמים כבדי משקל והוא מחייב את כל האשכנזים. היוצא דופן לכלל הזה הוא אישה אשכנזיה שנישאה לגבר ספרדי שהיא יכולה לאכול קטניות בפסח כי אחרי החתונה נוהגת כבעלה. רואים זאת בדין התורה שבת ישראל שנישאה לכהן אוכלת מאותו יום תרומה כמו בעלה. התפיסה היא שאיש ואישה זו יחידה אחת ולא שייך שיהיו הבדלי מנהגים ביניהם.
מה לעשות כשאשכנזי כמוך נכנס לבית כנסת ספרדי?
ובכן, את החלקים בתפילה אותם אומרים בלחש – תאמר כפי הנוסח האשכנזי שאתה רגיל אליו. את מה שאומרים בקול – תאמר בנוסח של הציבור.
האם עדיף היה בלי המנהגים השונים?
לא בטוח. יש ערך בכל אחד מהנוסחים השונים ואנחנו לא ממהרים לבטל אותם. האר"י הקדוש, מגדולי המקובלים שחי לפני 450 שנה בצפת, כתב שיש שנים עשר שבילים ברקיע כנגד שנים עשר שבטי ישראל, וכל נוסח תפילה עולה לשמים דרך שביל מסוים. במילים אחרות, יש משמעות גדולה לכל אחד מהנוסחים ואין לזלזל או להקל בו ראש.
האם בהכרח ההבדלים ייצרו פירוד בין האנשים? לאו דווקא. העובדה שאנחנו שונים לא מחייבת שיהיה פירוד בין הלבבות שלנו. אם כל אחד יכבד את המסורת והמנהגים של השני נוכל לחיות יחד זה לצד זה למרות ההבדלים. אני מכיר כמה זוגות מקסימים שהבעל והאישה מעדות שונות והם חיים יחדיו באהבה ואחווה ושלום ורעות. אוכלים אצלם בשולחן שבת גם גפילטע פיש וגם חריימה והילדים שלהם מכירים זמירות שבת מפולין לצד פיוטים ממרוקו.
אני מאמין שאם כל אחד ישמור על מנהגי אבותיו ויכבד את מנהגי השני – נוכל ליצור ביחד פסיפס יפהפה של כל עדות ישראל. כשיום אחד כשנזכה שוב למקדש ומלכות, נבואה וסנהדרין, ייתכן שהם יחליטו על איחוד חלק מההלכות והמנהגים, אך לשם כך נצטרך להמתין בסבלנות.
