שאלה: שלום הרב. קוראים לי אריאל, בן 14 , ואני גר בשכונה דתית בירושלים. בשבת האחרונה ביקרתי אצל סבא וסבתא שלי בחיפה ופשוט
הזדעזעתי. היה לי ממש קשה לראות את כל המכוניות שנוסעות בשבת כאילו זה סתם יום של חול. הסתובבתי וראיתי חנויות פתוחות, אנשים
הולכים ומדברים בטלפון, מוזיקה רועשת בקולי קולות, ממש כאילו אין דבר כזה שקוראים לו 'שבת'.
חשבתי לעצמי: מה קורה לנו עם ישראל?! ככה יהודים מתנהגים?! נכון, יש כאלו שעדיין שומרים על התורה והמצוות אבל הרוב של העם הולך
ומתרחק, עוזב את האמונה וכבר לא איכפת לו בכלל משבת ותפילה וקדושה. מה יהיה?!
תשובה: אריאל היקר. מספרים על יהודי חילוני שפגש פעם ידיד שהיה ידוע כאתיאיסט (=אדם שלא מאמין בא-לוהים) וראה בפניו נפולות.
"מה קרה, ידידי?" הוא התעניין, "למה אתה כל-כך עצוב?". "אל תשאל", ענה האתיאיסט, "הבן שלי חזר בתשובה". "די, איזה אסון. ווי ווי.
שלך יקרה דבר כזה? מי היה מאמין…".
כעבור כמה חודשים הם נפגשו בשנית ונראה היה שפניו של האתיאיסט מדוכדכות עוד יותר.
"נו, מה קרה עכשיו?", שאל החבר. "אתה לא תאמין", השיב הלה, "גם הבן השני שלי חזר בתשובה".
"די! זה ממש נורא. ככה, גם השני נפל? תקשיב אחי, תשמור על הילדים שלך".
"לא, זהו", אמר האתיאיסט, "אין לי עוד ילדים". כשהם נפגשו בשלישית והתברר שהבחור שבור לגמרי,
התפלא החבר: "נו, מה קורה איתך?! הרי אמרת שאין לך עוד ילדים".
"נכון", הסביר האתיאיסט, "אין לי. הפעם זאת אשתי שחזרה בתשובה".
"אוי ואבוי, אחי, זה פשוט נורא. תקשיב, נראה לי אתה צריך לבדוק דחוף את המזוזות שלך…".
הסיפור הזה, אריאל, מעלה על פנינו חיוך, והאמת היא שכשאנחנו מסתכלים על עם ישראל והחיבור שלו לתורה יש הרבה סיבה לחייך.
נכון, יש לצערנו יהודים שלא זכו להכיר מקרוב מה זו שבת ותפילה, אבל לעומת זאת יש תנועה אדירה של התעוררות והתעניינות, התקרבות והתחזקות רוחנית ובכל שנה עשרות אלפים חוזרים בתשובה.
גם אצל אלו שעדיין מתמהמהים יש כבוד רב וחיבור למסורת. מהסקר השנתי של מרכז גוטמן מתברר כל פעם מחדש עד כמה רובו הגדול של עם ישראל מאמין באלוקים ושומר על מצוות רבות. 97% מהיהודים מציינים את ליל הסדר, שהוא הערב המרכזי של העברת מסורת האמונה מדור לדור. אחוז די דומה עורכים ברית מילה לבן שלהם למרות שזו מצווה לא קלה ליישום ואין שום חוק שמחייב אותה. 76% שומרים על כשרות בבית שלהם ורבים מאוד שמים מזוזה בפתח הבית, נמנעים מלעבוד בשבת גם כשיש פיתוי כספי גדול וכן הלאה עם מצוות רבות.
לעולם לא אשכח את יום הכיפורים לפני כמה שנים כשהתגוררתי בעיר מעורבת של דתיים וחילונים ולקראת היום הקדוש החלטנו לארגן מנין מיוחד לטובת אלו שרוצים להתפלל ביום כיפור אבל נרתעים מלבוא לבית כנסת שמצטייר אצלם כמקום של 'דתיים'. מה עשינו? ארגנו מנין ב"בית התרבות" עם ליווי והסברים. פרסמנו מודעות ועם כניסת היום הקדוש המונים החלו לזרום לשם. השיא היה בתפילת נעילה שכבר לא נותר מקום אפילו בעמידה וניצבו שם 700 גברים, נשים וילדים, עם כיפות לבנות ומחזורי תפילה והם זועקים בסיום הצום: "שמע ישראל…ה' הוא האלוקים".
אז תגיד לי אתה, אריאל, מי הוא באמת עם ישראל? מה שרואים בתקשורת? מה שפוגשים באיזה רחוב בחיפה? או מיליוני יהודים עם נשמה טהורה, שאומנם לא כולם זכו לגדול בבית דתי, אבל ברגע האמת מתגלית האמונה שלהם והרצון להיות יותר טובים וקרובים לה'.
התפקיד שלנו הוא להסתכל על הבנים של הקב"ה בעין טובה ולא לקטרג עליהם חלילה. כל אחד יחשוב במה הוא יכול להתחזק ולהתקדם בעצמו ולהוסיף תורה, אמונה וחסד, וכיצד הוא יכול להעביר את האור הזה גם לאחרים.
