השעה כבר הייתה מאוחרת ושושנה שמיהרה מאד לעבודה קנתה לעצמה מארז של חמש סופגניות עם ריבת חלב בשבילה ובשביל הילדים בבית. כשהגיעה למשרד הניחה שושנה את המארז על השולחן כדי לשתות משהו ולאכול סופגנייה. "מי שרוצה סופגנייה שתתכבד", היא אמרה והלכה להכין לעצמה נס קפה. כשחזרה מהמטבח נדהמה שושנה לראות את המארז ריק מסופגניות. "לאן נעלמו הסופגניות?" תהתה בקול. אבל מהר מאוד התברר לה שליאת – אחת העובדות במשרד שסבלה מ'מחלת האכילה' – גמרה לה את כל הסופגניות. "ליאת, לא נשארה לי אפילו סופגנייה אחת. לכי תקני מארז חדש של סופגניות!" ליאת הביטה לעברה בעלבון: "אבל אמרת שאפשר להתכבד מהסופגניות! גם כשאני קונה מארז, אני שמה אותו במרכז וכל אחת מתכבדת!" אבל שושנה השיבה: "פירוש המילה 'להתכבד' זה לקחת אחת, מקסימום שתיים, לא לאכול לבד את כל המארז. שהרי את מבינה שקניתי אותו קודם כל בשבילי…" מה דעתכם? האם ליאת צריכה לקנות מארז חדש של סופגניות לשושנה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ר"ז סעיף ד' בדברי המחבר והרמ"א בדין: 'אומדנא דמוכח כמתנה'. תלמוד בבלי מסכת 'שבת' דף ל"א עמוד א'.
תשובה לשאלה "חניה בעייתית" (שאלה מס' 668)
תקציר השאלה השבועית: שימי קיבל הזמנה לנסיעה משכונת מאה שערים בירושלים ולא חשב שהוא הולך להיתקע בסמטאות הצרות והצפופות. לאחר שהעמיס את הנוסעים, גילה רכב מסוג סקודה שעמד במעבר הצר בצורה אלכסונית, ולחזור אחורה הוא לא יכל בגלל שיירת רכבים מאחוריו. בלית ברירה הוא עבר בקושי ושפשף את כל הצד השמאלי של הסקודה. בדיוק הגיע בעל הרכב ואז התחילו הוויכוחים: "שפשפת לי את כל הרכב, עכשיו תשלם לי את כל הנזק!" טען בעל הסקודה, ואילו סמי טען: "חנית בצורה בעייתית וגם אתה צריך לשלם את הנזק שנגרם לרכב שלי בגללך!" מה דעתכם? האם סמי צריך לשלם את הנזק? או שבכלל בעל הרכב הוא זה שצריך לשלם על הנזק שנגרם לסמי?
תשובה בקצרה: אם סמי לא יכל לעבור עם רכב ההסעות מבלי להזיק לרכב הסקודה, רק עם טרחה משמעותית, הוא פטור מתשלום הנזק.
תשובה בהרחבה: ישנו כלל בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ד' סעיף א') שכל אדם יכול לעשות 'דין לעצמו' אבל כמובן בתנאים מסוימים. למשל: מקרה שבו רכב חוסם את הכביש והפריע לכל הנוסעים, שכעת אין זמן לתבוע את בעל הרכב לבית דין. אז במקרה כזה, כל אדם שרוצה לעבור עם הרכב והוא מנוע בגלל שיגרם נזק לרכב החוסם, יכול לעבור אפילו אם הרכב החוסם יינזק, כיוון שאין לו רשות להפריע לעוברים ושבים. וכפי שראינו בהלכה (סימן שע"ט סעיף ד') לגבי מי שהניח כדים ב'רשות הרבים' שמותר לשבור אותם אם הם חוסמים את המעבר בצורה כזאת שאי אפשר לעבור בגללם. וגם אם אפשר לעבור בדוחק רב ובטרחה גדולה, אין חיוב להיזהר שהכדים לא יינזקו, אלא בעל הכדים גרם את הנזק לעצמו ואין חיוב לעשות סיבוב ממקום אחר כדי שלא ייגרם נזק. אבל אם אפשר בקלות יחסית ובלי מאמץ למנוע את הנזק, כתב ה'חזון איש' שככל שישנה אפשרות למנוע את הנזק ללא טרחה מרובה, אין היתר להזיק לחברו אפילו שנהג שלא כהוגן.
במקרה שלנו
נראה שלסמי ישנה כרגע בעיה רצינית לעבור בסמטה מבלי להזיק לרכב הסקודה. ולכן סמי פטור מהנזק שנגרם לרכב. אמנם בעל הסקודה יהיה פטור מהנזק שנגרם לרכב ההסעות מכיוון שסמי גרם זאת לעצמו בידיים ואין לו חיוב לשלם נזק שאדם גרם לעצמו.
