שאלה: שלום הרב. שמתי לב שיש דברים רבים שאסורים לפי ההלכה, לא בגלל שיש בהם בעיה אלא בגלל החשש שאם אדם יעשה אותם הוא ייגרר לדבר חמור יותר. ואני לא מבין למה לא נותנים אמון בבני אדם? למה כל הזמן לחשוש שדבר אחד יגרום לעשות דבר אחר?
חנן.
תשובה: שלום, חנן!
טענה דומה לזו שהזכרת העלה כבר לפני אלפיים שנה התנא רבי ישמעאל בן אלישע. המשנה קובעת שאסור לקרוא בשבת לאור הנר מחשש שהאדם יטה את הנר כדי שיותר שמן יזרום לפתילה והאור יתחזק, אך בכך האדם עובר בעצם על איסור הבערה בשבת.
רבי ישמעאל אמר: "מדוע לחשוש לכך? אני יכול לקרוא לאור הנר ואין לחשוש שאטה אותו". אמר ועשה, ולא חלף הרבה זמן ומבלי לשים לב הוא אכן היטה את הנר. בעקבות זאת רשם רבי ישמעאל בפנקסו תזכורת לעצמו שכשייבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה (גמרא שבת י"ב, ב').
חנן, אתה צודק מאוד בכך שצריך לתת אמון באדם. כך בדיוק מלמדת אותנו התורה: האדם נברא בצלם אלוקים ויש לו נשמה גדולה וכוחות עצומים.
יחד עם זאת, לתורה היה מבט מפוכח והיא ידעה שאדם הוא בסופו של דבר… אדם. יש לו גם יצרים וחסרונות ויש לו רגעים של חולשה. כדי לשמור עליו ממכשול, ציוותה התורה על חכמי ישראל: "ושמרתם את משמרתי" (ויקרא י"ח, ל'). 'משמרתי' זו התורה, וה' מצווה על חכמי ישראל לעשות לה 'משמרת', כלומר, להעמיד 'גדרות' שיעזרו לאדם לא ליפול.
דרך אגב, כך בדיוק נוהגים בכל תחום אחר בחיים: אם יש בור בכביש, שמים גדרות סביבו ושלטים גדולים שמזהירים לא להתקרב אליו. אם יש מחסן של חומרי נפץ אסור לעשן במרחק חמישים מטר ממנו. כל שכן כשמדובר בתורה אלוקית שצריכה שמירה גדולה בתוך הגלים הסוערים של העולם הזה.
חז"ל בחוכמתם הרבה והכרתם את נפש האדם ידעו בדיוק היכן נכון לשרטט את הגבול. הכלל קובע ש"לא גוזרים גזירה לגזירה" (גמרא ביצה ב', ב'). כלומר, שמעמידים גדר אחת של ביטחון אבל לא עושים לה גדר נוספת.
עם זאת, מה שחכמים קבעו הוא כללי ונועד לכל עם ישראל. באופן פרטי כל אחד מכיר את עצמו, את כוחותיו ואת חולשותיו, ואם אדם יודע שבנושא מסוים יש לו קושי, כדאי שיעשה לעצמו 'גדר ביטחון' וירחיק את עצמו עוד יותר מעבר למה שקבעו חכמים כדי שלא ייפול. כך למשל מסופר בתנ"ך על שמשון הגיבור שהיה נזיר. התורה קובעת שנזיר לא ישתה יין, אבל לא אומרת שיש לו מניעה מלעבור בכרם של גפנים. אך על שמשון מסופר שהלך יחד עם אביו ואימו בדרך לתמנה ואז נפרד מהם ופנה לדרך עוקפת שם פגש את האריה ושיסע אותו. מדוע הלך בדרך שונה? כדי להימנע מלעבור אפילו בתוך הכרם שם הלכו הוריו ולהתרחק במידת האפשר מכל מה שקשור ליין.
חנן, גם אם השמירה על הגזירות שקבעו חכמים דורשת מאיתנו מאמץ, אנחנו שמחים עליהן ורואים בהן מתנה שעוזרת לנו להגן על הדבר היקר בעולם – התורה שקיבלנו משמים. אנחנו מגנים עליה כמו יהלום השמור בכספת ודואגים שלא ייפגע.
