עמוס היה משתתף קבוע ביחד עם המשפחה בחגיגות ל"ג בעומר שבציון הרשב"י במירון, השנה יחסית הוא הגיע מאוחר לאזור הציון ובגלל שרוב המשפחות כבר התמקמו באוהלים, המקום הריאלי היחיד הפנוי, היה בקרבת מנחת המסוקים שבאזור. הוא החליט להקים שם את האוהל, בערב הגיע אהרן שהחליט השנה להשקיע במיוחד ושכר מסוק שיטיס אותו במיוחד להילולת הרשב"י. כשהגיע המסוק של אהרן למנחת המסוקים, הפרופלורים של המסוק יצרו רוח כל כך חזקה לקראת הנחיתה, עד שחבלי האוהל של עמוס התנתקו והאוהל נקרע לחתיכות והתעופף ברוח לתוך יער מירון. "תראה מה עשית לי!" צעק עמוס לאהרן ברגע שירד מהמסוק. "כל האוהל שלי נקרע בגללך, עכשיו תשלם לי את הנזק!" ואילו אהרן טוען: "למה הקמת אוהל ליד מנחת המסוקים, לא חשבת שהאוהל יכול להיקרע מהרוח? וחוץ מזה אסור לך להקים כאן אוהל, לכן זאת בעיה שלך!" מה דעתכם, מי צודק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף ס' עמוד א' בדין: 'ליבה וליבתו הרוח' ומהי הגדרת הנזק. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שע"ח סעיף ט' בדין: 'רוכב על סוס שהזיק'.
תשובה לשאלה "צימר ביער" (שאלה מס' 638)
תקציר השאלה השבועית: זוהר ואשתו יצאו לחופשה קצרה בצימר שהיה במושב בצפון, כשהגיע הערב החלו להישמע יללות השועלים והתנים שהסתובבו סביב הצימר ואפילו היה אפשר לראות אותם מהחלונות. הם פחדו לצאת החוצה וכל הלילה לא עצמו עין, בבוקר ניגש זוהר לבעל הצימר והודיע לו שהוא לא מתכונן לשלם ושהוא דורש פיצוי על הסיוט. אבל בעל הצימר צחק ואמר: "היית יוצא החוצה ומגרש אותם, כאן אצלנו במושב כולם חיים איתם בלילות והם מפחדים להתקרב לבני אדם. דבר שני, באת לצימר במושב ליד יער מה חשבת שיהיה כאן? כולם יודעים שביערות יש תנים ושועלים, אין סיבה שלא תשלם לי את הכסף…" מה דעתכם?
תשובה בקצרה: במידה וידוע ומפורסם שזה המצב באזור, אין לזוהר שום תביעה כלפי בעל הצימר. אבל אם הדבר אינו מפורסם ורוב האנשים במקרה כזה, אילו היו יודעים זאת מראש היו נמנעים מלשכור את הצימר – במצב כזה הוא פטור מתשלום על הצימר.
תשובה בהרחבה: ברור לכל בר דעת שאדם שנוסע לנופש, הוא נוסע על מנת לנוח, להירגע ולהחליף כוחות מכיוון שכל עצם השהייה בצימר הינה חוויה נעימה. ולכן ברור שחוויית השוטטות של בעלי החיים סביב הצימר אינה חוויה נעימה ואולי אפילו מאיימת על חלק גדול מהנופשים. ולכן זאת עילה מספקת על מנת לפטור מתשלום על הצימר, כיוון שהדבר נחשב כ'מום גדול' כפי שראינו בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ד, סעיף א' בדברי הרמ"א) שאם רוב אנשי העיר ברחו ממנה בגלל שהאוויר היה מזוהם הדבר נחשב ל'אונס' ומשכיר אינו יכול לתבוע משוכר שישלם לו את דמי השכירות, אם כן הוא הדין במקרה שלנו שהפחד מפני התנים והשועלים נחשב כ'מום' שמחמתו ניתן לבטל את השכירות כיוון שזוהר ואשתו לא נהנו כלל מהשהות בצימר. וגם על זה שישן שם במשך לילה אחד, אינו מתחייב בתשלום כיוון שיכל לעשות זאת גם בביתו.
מה הדין לגבי שאר האנשים?
אבל אם הדבר לרוב האנשים לא מפריע ורק זוהר ואשתו הם פחדו מהתנים והשועלים, קשה לבטל מחמת הפחד שלהם את השכירות כיוון שרוב האנשים אינם חוששים מבעלי החיים. כמו כן, אם הדבר ידוע שבמושבים ליד יערות בצפון תמיד מסתובבים בלילות בחופשיות תנים ושועלים, אי אפשר לבטל את השכרת הצימר כיוון שהדבר ידוע ומפורסם והיה ניתן לברר זאת בקלות. כיוון שראינו בהלכה שמום שניתן לגלות אותו בקלות בשעת המקח, או שהיה ידוע שמראש שאין טענת מום על המקח כיוון שיכל לברר מראש ולא בירר, זאת בעיה שלו ולכן הוא צריך לשלם את מלוא השכירות על הצימר כפי שסוכם מראש.
