עבדות נתפסת בעינינו בדרך כלל כדבר עתיק יומין שכבר חלף ועבר לו מן העולם. במהלך המאה ה-19 הלכו והתפתחו בעולם תפיסות עולם 'נאורות' הדוגלות בחירות האדם ובזכויותיו הטבעיות שמעניקות לו את הזכות לבחור את גורלו בעצמו. בעקבות תפיסות אלו הלך מוסד העבדות ונעלם מן העולם, אך מתברר כי לא לגמרי. ממש לא. ואמנם פעמים רבות …
רובי החליט לשלוח השנה משלוח מנות מכובד במיוחד לרב שמואל מ'מרכז נחלה' מבית 'שלום לעם' כהוקרה על העזרה והסיוע במשך כל השנה. הוא הזמין את שוקי איש השליחויות ונתן לו את משלוח המנות בצירוף הכתובת, אלא שהמשלוח היה כבד ושוקי בטעות נפל במדרגות ביחד עם המשלוח שהתפזר והתנפץ לרסיסים. שוקי נבהל, אבל אחרי כמה דקות …
דּוֹנִי פִילְטֶרְפוֹנִי הִגִּיעַ לִנְיוּ יוֹרְק סִיטִי לִפְגִישַׁת עֲסָקִים. שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁכְּבָר לֹא דָּרְכָה רַגְלוֹ בָּעִיר הַזֹּאת. חֲמֵשׁ עֶשְֹרֵה שָׁנָה לִפְנֵי כֵן הוּא הִגֵּר לְמֶקְסִיקוֹ. שָׁם הָיְתָה מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּרוֹבָה, וְשָׁם הוּא הֶחְלִיט לְהִשְׁתַּקֵּעַ. עֲסָקָיו הָיוּ בִּתְחוּם הַנַּדְלָ"ן, הוּא הָיָה קוֹנֶה קַרְקָעוֹת וּמִגְרָשִׁים וּמוֹכֵר אוֹתָם כַּעֲבֹר תְּקוּפָה בִּמְחִיר יָקָר יוֹתֵר, אוֹ בּוֹנֶה עֲלֵיהֶם מִבְנִים שׁוֹנִים וּמוֹכֵר אוֹתָם …
אלישע נשם עמוקות לפני שלחץ על הכפתור ושיגר במכשיר הקשר את ההודעה הבאה: "קודקוד, כאן עיט אנו נאלצים לנטוש. אני חוזר, אנו נאלצים לנטוש!". אלישע סימן בראשו למאור הנווט שהגיע הרגע. שניהם לקחו שוב נשימה עמוקה, כשהם מנסים להדחיק את החששות הכבדים אשר היו עלולים להקפיא את תנועותיהם ולמנוע מהם כל פעולה עד ההתרסקות הבלתי …
הצעקות שנשמעו מקצה המסדרון הבהירו למשרתים היטב, שגם הפעם המלך חרסום עצבני במיוחד. אלא שהאוקטבות הגבוהות של צעקותיו, הזניקו אותם במהירות ללשכה המלכותית, שם ישב המלך חרסום על כסאו המפואר כשהוא פוכר את אצבעותיו בבהלה וצווח בקולי קולות: "הטבעת המלכותית שלי! זאת המזכרת היחידה שלי, מאבי המלך – אתם חייבים למצוא אותה כמה שיותר מהר!" …
כולנו מוקפים בכלים חד פעמיים ומשתמשים בהם ללא הרף בהזדמנויות שונות. כנראה שלכל אחד מאיתנו יש כלים חד פעמיים בבית. וכנראה שלכל אחד מאיתנו יש את החבר האידיאליסט שמקפיד שלא להשתמש בכלים חד פעמיים. אז מה הסיפור בעצם? כשאני משתמש במוצרי חד פעמי אני באמת גורם נזק לכדור הארץ? אז בואו ננסה קצת לרדת לעומקם …
מדי שנה היה נוהג מוטי לערוך אפיית מצות בבית עבור חג הפסח והכין את כל הציוד הדרוש לאפייה בחדר פנימי בבית. בדיוק באותו היום פנה אליו יוגב השכן וביקש: "הלכתי במיוחד למעיין כדי לשאוב 'מים שלנו' אבל אין לי מקום שמור בבית להניח את המים תוכל לשמור אותם אצלך ביחד עם כל הציוד של האפייה?" …
כָּל הַדְּרָכִים הָעֲקַלְקַלּוֹת וְכָל הַתְּכָכִים וְהַמְּזִימוֹת נִדּוֹנוּ מֵרֹאשׁ לְכִשָּׁלוֹן. תָּמִיד כְּדַאי לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַנְּכוֹנָה – בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ.
בפרשתנו נאמר שאסור להקריב שאור – כלומר, חמץ. חז"ל מסבירים שהשאור גורם לבצק לתפוח והוא משול לכבוד אשר גורם לאדם להרגיש 'נפוח' ומלא כבוד, בעוד שהקורבן שאנו מקריבים אמור לחנך אותנו להימנע ממרדף אחר הכבוד. פעמים רבות בחיינו אנו מסונוורים מהכבוד ולא שמים לב למחיר שאותו אנו מוכנים לשלם: פגיעה בחבר, רמאות, הכנסת עצמנו לסכנה ועוד. לפעמים כדאי לשמוע לעצתו של חבר אמת, אולי הוא מצליח לראות דברים שאנו מתקשים להבחין בהם בגלל שהכבוד מסנוור אותנו ומסמא לנו את העיניים.
