ראובן הגיע לחנות וראה מבצע על ארבעה ספרים של 'מבט אל החיים' ב־129 שקלים. הוא החליט לקנות סט אחד לעצמו ועוד אחד לעידו החבר שלו. הוא התקשר בדרך לעידו ואמר לו: "קניתי לך במבצע סט של ספרי 'מבט אל החיים' ב־129 שקלים!" עידו התלהב והשיב: "מצוין! בוא אליי מחר בבוקר ואשלם לך על הספרים". בלילה נפרץ הרכב של ראובן והספרים שלו ושל עידו נגנבו. האם עידו חייב לשלם לראובן על הספרים אף שהם נגנבו, כיוון שהסכים לרכישת הספרים? או שאולי הוא פטור מתשלום כיוון שלא קיבל אותם בפועל?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ג סעיף ח'. סימן ר"ד סעיף א', בדין: "קנה מעצמו עבור חברו ולא הביא לו לבסוף – האם המקח נקנה בדיבור בלבד".
תשובה לשאלה 'הדלקה עיוורת' (שאלה מס' 775): החיילים בעזה רצו להדליק נרות חנוכה וכיבדו בהדלקה את ניר שהיה 'העיניים של החיילים' והחזיק על פניו מסכת מולטימדיה מיוחדת שהראתה לו בעזרת הרחפן את תמונת המצב בשטח. ניר הסכים להדליק את הנרות, אבל לא הסיר את המסכה מהעיניים כיוון שהוא חייב להיות מרוכז במתרחש בחוץ. לכן הוא הושיט את היד, ואורי חברו עזר לו לכוון אותה לעבר הנרות כדי שיוכל להדליקם. הסתפקו החיילים: האם ניר יכול לברך על הדלקת הנרות? האם המדליק יכול לברך "להדליק נר חנוכה" או "שעשה ניסים לאבותינו" אפילו שהוא לא רואה את ההדלקה בפועל? מה דעתכם?
תשובה בקצרה: נראה שניר צריך להדליק בלי ברכה.
תשובה בהרחבה: במקרה שלנו יש לדון בנושא מכיוון שיש כמה וכמה טעמים שלא לברך על הדלקת הנרות, ואם החיילים רוצים להדליק את הנרות, עליהם להדליק בלי ברכה. יש מחלוקת גדולה בפוסקים, האם סומא יכול לברך על נרות חנוכה, ודעת ה'משנה ברורה' שעליו להדליק ללא ברכה (סימן תרע"ה סעיף קטן ט'). והטעם מדוע הסומא פטור – שברכת הדלקת הנרות נחשבת כ'ברכת הראייה', וכיוון שאינו רואה הוא לא יכול לברך כמו שכתב היעב"ץ. כמו שכתוב ב'שולחן ערוך', שהרואה מברך, ומשמע מדבריו שמי שאינו רואה אינו מברך על הדלקת הנרות. ויש כמה וכמה פוסקים שחששו לסברה זאת בדעת ה'שולחן ערוך', ולכן נראה שהחייל שמדליק את הנרות אינו יכול לברך כל עוד הוא לא רואה את הדלקת הנרות.
מה הדין אם מישהו עזר לו להדליק את הנרות?
יש מחלוקת בפוסקים אם 'מסייע' יש בו ממש, כלומר כשאדם מבצע פעולה ומישהו אחר מסייע לו – האם זה נחשב שהמסייע עושה גם הוא מעשה או לא? אומנם מסקנת רוב האחרונים שמסייע אין בו ממש, וזאת דעת ה'משנה ברורה' להלכה (סימן ש"מ סעיף קטן ג'), ולכן עדיף שלא לברך כיוון שיש חשש ספק ברכה לבטלה.
אז מה הדין במקרה שלנו?
אדם שאין לו בית של קבע שהוא מתגורר בו, נחלקו הפוסקים אם הוא יכול להדליק נרות חנוכה, שהרי נאמר "נר איש וביתו". ואם אין לו בית לא חלה עליו חובת הדלקת נרות. ולגבי המקרה שלנו, טנק הוא מקום עראי כמו רכב ואין לו דין של 'בית קבוע', ואם כן, אין בו חובת הדלקת נרות ולכן אי אפשר להורות על הדלקה בטנק מכיוון שאנחנו חוששים לדעת הפוסקים שטוענים שלא ניתן להדליק במקום עראי. אבל בכל מקרה, בוודאי יוכלו החיילים להדליק את הנרות ללא ברכה.
