זכויות יוצרים

בבעלותו של ברוך היה המקומון הגדול ביותר בעיר. לצורך פרסום הוא נהג לקחת תמונות מאתר חינמי ברשת כדי לשלבן במודעות הפרסום. באחד הימים קיבל ברוך תביעה מאיזה צלם מפורסם שתבע אותו באלפי שקלים בטענה שהוא השתמש בתמונה שצילם. אבל ברוך טען: 'אני לקחתי את התמונה מאתר שמפרסם תמונות בחינם ולא ממך, אז לך תתבע את בעלי האתר'. אבל בעלי האתר טענו: 'אנחנו לא מפרסמים את התמונות אלא רק אוגרים מידע, וכל אדם שלוקח תמונה מאיתנו צריך לברר קודם לגבי זכויות היוצרים של התמונה'. מי לדעתכם צודק? האם ברוך שלקח את התמונה מהאתר, או שבכלל הצלם צודק? או שאולי בעלי האתר החינמי חייבים לשלם על התמונה? מה דעתכם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קנ"ו סעיף ה'. בעניין בעלות על תמונות וקניין רוחני, בדברי הש"ך סימן רצ"ב סעיף קטן ל"ה ובדברי האחרונים.
תשובה לשאלה 'המציל שהציל' (שאלה מס' 760):
תקציר השאלה השבועית: "הבחור עם הבגד־ים הירוק! כבר פעם חמישית אני מזהיר אותך לא לעבור את הדגל!" צעק המציל בחוף הים בהרצלייה בגרון ניחר. אבל הבחור לא התייחס לאיומי המציל והמשיך לשחות פנימה לעומק הים. פתאום הגיע גל רציני, והבחור שנעלם בינתיים מהעיניים, הכניס ללחץ את המציל והוא עלה על החסקה שלו וחתר לכיוונו. כשהגיע אליו, הוא העלה אותו על הסירה שלו והוציא אותו מהמים. "אני מדבר איתך ואתה לא עונה לי! עכשיו על זה שנאלצתי לנטוש את העמדה שלי ולהציל אותך, אתה צריך לשלם לי 500 שקלים!" כעס המציל. אבל יוגב טען: "אני לא ביקשתי ממך לבוא להציל אותי, אני הייתי מסתדר בלעדיך! ולמה אני צריך לשלם לך בכלל? זאת העבודה שלך, תעשה אותה!" מה דעתכם? האם יוגב צודק או שהוא צריך לשלם למציל?
תשובה בקצרה: יוגב לא צריך לשלם כלום למציל.
תשובה בהרחבה: מצאנו בהלכה שמי שהוציא הוצאות כדי להציל את חברו, חייב החבר שניצל לשלם לחברו את ההוצאות שהוציא עבור הצלתו (סמ"ע סימן תכ"ו, סעיף קטן א'). אף שיש הלכה מפורשת שאדם שרואה את חברו בסכנה חייב להציל אותו ואפילו להוציא על כך כסף מכיסו הפרטי מדין "לא תעמוד על דם רעך", ולכן לכאורה גם במקרה שלנו יוגב היה צריך לשלם למציל את עלויות ההצלה שלו.
אבל להלכה יוגב לא יצטרך לשלם מאומה למציל וזאת משתי סיבות. א) יוגב סימן לו באופן ברור שאינו זקוק לשירותיו של המציל, מה שהתברר למפרע כנכון שהוא היה יכול להסתדר עצמאית, וזה שהמציל חשב שהוא בסכנה, זאת טעות של המציל, ויוגב לא צריך לשלם עליה כסף. דוגמה לכך נוכל להביא מאדם שהדליק אש בחצר ביתו ובא אדם מהרחוב והזמין את מכבי האש מכיוון שחשב שהבית עומד להישרף. במקרה כזה בעל האש לא חייב לשלם את דמי ההזמנה של מכבי האש, כיוון שלא הייתה סכנה ורק אותו אדם מהרחוב טעה לחשוב שהבית עומד להישרף.
ב) המציל מקבל שכר על עבודתו מטעם העירייה או הגוף האחראי על החופים, מכיוון שראינו בהלכה שמי שאמר לחברו לעשות עבורו מלאכה אצל אדם אחר ואותו אדם ישלם לו את שכרו, עלות התשלום של העבודה היא על השולח ולא על אותו אדם שעבורו בוצעה העבודה. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ו סעיף א') ולכן גם במקרה שלנו, כיוון שיוגב לא הזמין את המציל לבוא ולהציל אותו מהמים והמציל מקבל שכר בדיוק על העבודה הזאת שהוא מבצע, הוא לא יכול לתבוע כלום מיוגב, ודי לו בשכר שהוא מקבל עבור תפקידו כמציל.